סיפור על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל
סיפר הגאון רבי ראובן אלבז שליט"א ראש ישיבת "אור החיים" על מרן הראש"ל רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל שיום פטירתו בשבת קודש ג' במר חשוון, כי מלבד שקידתו העצומה בתורה הקדושה, ומלבד גדלותו העצומה בידיעתה, והפצתה בכל רחבי העולם – היה מפורסם במידת החסד המופלאה שלו.
מרן ע"ה היה דואג בכל לבו ונפשו למשפחות נצרכות ונזקקות, ליתומים ולאלמנות, ופעמים רבות היה תומך בהם מכספו האישי. מרן ע"ה קיים בעצמו את מאמר חז"ל (סנהדרין צח ע"ב): "הרוצה להינצל מחבלו של משיח – יעסוק בתורה ובגמילות חסדים".
נאמר בפסוק (שמואל ב ח, טו): "וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ". דוד המלך, מלבד שהיה עושה משפט, מתוקף תפקידו כמלך, יחד עם זאת היה גם עושה צדקות וחסדים, וכך בדיוק היה מרן זצוק"ל: "עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ".
סיפר לי יהודי שאביו נפטר בגיל צעיר, והשאיר אחריו אלמנה ושבעה יתומים. לאמו האלמנה לא היה כסף לשלם את דמי שכירות הדירה, והבעלים רצו להוציאה משם. באותו זמן מרן היה מקבל משכורת מבית הדין, ובה פרנס את שלוש עשרה נפשות ביתו.
עם כל זאת, לקח מרן על עצמו בכל חודש לשלם את שכירות הדירה של אותה אלמנה, ומדי חודש בחודשו היה שולח לה שיק בסך דמי השכירות.
עוד מסופר, שפעם אחת ניגש אדם למרן זצוק"ל, ואמר לו שבשכונה מתגוררת משפחה ענייה שאינה מצליחה להסתדר. מרן קרא לרב שלמה בניזרי שליט"א ושאלו אם הוא מכיר את המשפחה. אמר לו הרב בניזרי שהוא מכיר אותם, ומשתדלים לעזור להם ולשלוח להם מוצרי מזון באמצעות ארגון 'קו החסד'. אמר לו מרן: "אני רוצה שכל חודש תזכיר לי, לאחר שאני מקבל את המשכורת, לתת שיק על סך אלף ש"ח למשפחה הזאת", וכך עשה מרן מידי חודש בחודשו.
לפנינו סיפור נוסף שהתרחש לפני כעשרים שנה, ואני זוכר עדיין היטב את המקרה: ילדה אחת אושפזה בבית החולים עקב מחלה. הרופאים בדקו את הילדה וקבעו שהמחלה הזו, בר מינן, גורמת לשיתוק הרגליים, והילדה לא תוכל ללכת על רגליה ותזדקק לכיסא גלגלים, ה' ירחם.
לאחר שבעה חודשים של בדיקות וטיפולים בבית החולים – אושפזה נכדתו של מרן באותה מחלקה, לאחר שלא חשה בטוב והוצרכה לעבור ניתוח. מרן הגיע לבקר את נכדתו, שם הוא פגש את אביה של הילדה החולה. הלה ניצל את ההזדמנות וסיפר למרן את המקרה, ואת חוות דעתם של הרופאים שאמרו שאין מה לעשות, והילדה לא תוכל ללכת על רגליה.
מרן בקש לדעת היכן החדר בו היא שוכבת, ניגש למיטתה, ואמר כי בעזרת ה' היא תלך על רגליה, ולא תהיה צמודה לכסא גלגלים. "זה יכול לקחת שלוש, ארבע, ואפילו חמש שנים", אמר מרן, "אבל כעבור הזמן הזה היא תתרפא ותלך על רגליה!".
אותה ילדה מספרת, שכיום ברוך ה' היא רצה על רגליה, והכל מכוח רחמנותו, אהבתו, תפילתו וברכתו של מורנו ורבנו זצוק"ל. לבו היה חם בקרבו לעזור ולסייע, להתפלל ולברך, כל יהודי שבעולם.
מרן זצוק"ל היה רגיל לספר בשיעוריו, על הגאון רבי עקיבא איגר זצ"ל, שהזדמן לעיר אחת לצורך השתתפות בחתונה.
באותה עיר התגורר בחור מסכן, שהיה ספק אם יכול לבוא בקהל. כששמע הבחור שגדול הדור הגיע למקום, אמר: 'זו הזדמנות פז, אלך ואשטח לפניו את השאלה, ואת התשובה שכתבו דייני העיר בנידון'.
בא לאכסניה של הרב. היה זה בשעת לילה מאוחרת. הרב היה עייף ויגע, אחרי הנסיעה בעגלה וטלטולי הדרך, ושמחת החתונה. עם כל זאת, קיבלו הרב בסבר פנים מאירות, והתייחס לענין במלוא הרצינות. "בסדר גמור. תן לי את השאלה, רק אמור לי היכן אתה גר". אמר לו את הכתובת והלך לדרכו.
מיד כשיצא, התיישב הרב לבדוק את העניין לעומקו, ואחר עיון ממושך כתב תשובה ארוכה שהוא מותר לבוא בקהל ה' והריהו כישראל גמור.
כשסיים לכתוב את התשובה, השעה היתה כבר שלוש לפנות בוקר. מיהר הרב לביתו של אותו בחור ודפק בדלת.
"כן, מי שם?"
"עקיבא איגר. תפתח בבקשה…".
הבחור נבהל. קם מיד, פתח את הדלת וראה מולו את דמותו של הרב הדומה למלאך.
"כבוד הרב, במה הענין?" "מזל טוב, ברך ה' מותר לך לבוא בקהל. הנה התשובה, תן אותה לרבנים!"
"אבל מדוע טרח הרב להגיע בשעה כזאת ולא המתין עד הבוקר?", אמר לו רבי עקיבא איגר: "איך אוכל לישון כשיהודי שרוי בצער? הרי אתה אפילו בחלום חושב על מצבך המצער, ואם אני יכול לשמח יהודי – היאך אמנע עצמי מכך?" …
(מתוך הספר 'משכני אחריך')
סיפור על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל – עוד סיפורים
