נהגו ישראל קדושים להיות ניעורים בליל חג השבועות כל הלילה, ולעסוק בתורה עד הבוקר. והמקור למנהג הזה מובא בזוהר הקדוש (פרשת אמור דף צח ע"א): "חסידים הראשונים לא היו ישנים בלילה הזה, והיו עוסקים בתורה, וכך היו אומרים: בואו לנחול מורשה קדושה לנו ולבנינו בשני העולמות. שכל הניעורים בלילה הזה ולומדים התורה בשמחה, נרשמים הם ונכתבים בספר הזיכרונות, ועוד, הקב"ה מברך אותם בשבעים ברכות וכתרים של עולם העליון", עכ"ד.
והטעם למנהג זה, כתב המגן אברהם (סי' תצד סק"א), כי בליל מתן תורה עם ישראל היו ישנים כל הלילה, והוצרך אז הקב"ה להעירם ע"י קולות וברקים, לפיכך צריכים אנו לתקן דבר זה. וכן כתב רבי חיים ויטאל (שער הכוונות דף פט ע"א) בשם רבו רבינו האר"י הקדוש, וז"ל הטהור: "וצריך האדם שלא ישן בלילה הזה כלל, ולהיות כל הלילה ניעורים ועוסקים בתורה. ודע, כי כל מי שלא ישן בלילה הזה כלל, ואפילו רגע אחד, ויהיה עוסק בתורה כל הלילה, מובטח לו שישלים שנתו, ולא יארע לו שום נזק בשנה ההיא". עכ"ל. ואשרי המקיים דבריו הקדושים.
וסדר הלימוד הוא כנדפס בספר "קריאי מועד", שנתקן ונסדר על פי הזוהר הקדוש והמקובלים. מכל מקום אין למחות במי שחפץ ללמוד לימוד אחר, והעיקר רק להימנע משיחת חולין ודברים בטלים. וכמו שכתב בספר כף החיים (סי' תצד אות יא): "ויש להיזהר שלא לדבר שיחת חולין בכל הלילה הזה, ובפרט במקום שיש אסיפת אנשים שדרכו של היצר הרע להכשילם בכל מיני דיבורי חול ודיבורים אסורים או שחוק וקלות ראש".
ולכן יש להתאמץ בכל עוז לעסוק בתורה בלילה הזה בשמחה רבה ובהתלהבות, והעושה כן יתברך בברכותיה של תורה.
