שמחה של מצוה
מסופר על יהודי עשיר גדול שלא היה חסר לו דבר. בית מפואר ורחב ידיים, מכונית פאר חדישה ואף כבוד ויוקרה רבה לא חסר דבר, כמעט לא היה דבר שהקב"ה ברחמיו לא השפיע עליו. אולם את הדבר היקר ביותר בעולם לא היה לו. דבר אחד הפריע את מנוחתו והוא השמחה, השמחה הייתה חסרה בחייו, הוא לא ידע לשמוח וברוב ימיו היה שוקע בדיכאונות ובעצבות וחייו לא היו חיים.
בצר לו הלך העשיר אל האדמו"ר הקדוש מגור רבי ישראל אלתר זצ"ל, המכונה בפי כל ה'בית ישראל' וסיפר לו על עושרו הרב ועל העדר השמחה והעצבות האופפת אותו תדיר.
השיבו האדמו"ר במילים חמות: "יש לי עצה בשבילך ואם תעשה אותה תצא מכל הדיכאונות והעצבות". "בודאי שאעשה" קטע העשיר את דברי האדמו"ר. "אמר דוד המלך בספר תהילים: 'הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה' (ל, יב). בורא עולם הרחמן והטוב יכול להפוך לך את ההספד למחול ואת שק התעניות לשמחה, כיצד? תקיים את המשך הפסוק: 'פתחת שקי – ותאזרני שמחה'.
אם תפתח את שקך, את כיסך לאחר, אם תסייע לאחרים ותבין שעם הכסף לו זכית משמים יש לך יכולת לשמח אחרים, תזכה ל'ותאזרני שמחה', אמר הקב"ה "אם אתה משמח את שלי שאלו העניים והמסכינים, אני משמח את שלך אותך ואת בני משפחתך".
שמע העשיר בעצת האדמו"ר והחל פיזר נתן לאביונים צדקות רבות, ויצא מדיכאונו ועצבותו וזכה לניסים ושמחה רבה.
אם חפץ אתה להתיר את שקך ותעניתך, את העצבות שמידי פעם שורה עליך, אתה חייב להתיר גם את שקך, את ארנקך, את החשיבה רק עליך, כשתעשה זאת תוכל להגיע לשמחה אמיתית. ולכן ציוונו חז"ל הקדושים לתת זכר למחצית השקל ומתנות לאביונים ומשלוח מנות בימי חודש אדר וביום הפורים, כי אין שמחה כשמחה של נתינה, של עשיית מצווה וחסד עם זולתך, שמחה כזו נמשכת לאורך זמן ומביאה עימה שפע, ברכה וניסים.
