התורם האלמוני
אחד מגדולי מפרשי התלמוד רבינו שמואל אליעזר הלוי איידלס זצ"ל הידוע לכל בשם מהרש"א הייתה ישיבה ומחמת דוחק המקום בריבוי התלמידים, נאלצו לחשוב על בניית בנין חדש, וכאשר אין כסף מה עושים? "ממכה עצמה מתקן רטייה" – מהבנייה עצמה 'עושים כסף'… איך? עורכים הנחת אבן הפינה, ומוכרים את הנחת אבן הפינה… וכך עשו.
הודיעו על מעמד הנחת אבן הפינה ועריכת מגבית… בעיר התגורר יהודי, שרצה לזכות בהנחת אבן הפינה, אבל רצה להישאר בסתר ובצניעות. הוא מיאן שידעו מי התורם. מה עשה? ניגש לגבאי וביקש ממנו: "רצוני לעשות איתך עסק, אתה הרי מכריז מי הקונה: "חמש מאות דולר פעם ראשונה" אתה מוסיף ומעלה את הסכום לפי הקהל "שש מאות, שבע מאות וכו'".
ראה, לך לא יהיה אכפת, גם אם יגיד מישהו אלף תוסיף ותכריז אלף מאה, וכן הלאה, אלפיים, אלפים חמש מאות, שלושת אלפים, שלושת אלפים וחצי – עוד ועוד. וכמובן, שלא ידעו מי הוא המעלה את הסכום. אתה תעשה את מלאכתך נאמנה, ותעלה את הסכום על חשבוני – ככל שיידרש".
שאל הגבאי: "אבל מה יהיה כאשר תסתיים המכירה, הרי תקנה את הנחת האבן, והנה יגלו מי התורם?!? "לא… תכריז, כי הנדבן מכבד את ראש הישיבה – המהרש"א בהנחת אבן הפינה וכך יגמר העניין כי טוב" וכך היה.
הגבאי החל להכריז בקול גדול וככל שנקבו בסכומים – הוא העלה, עד שהציבור לא היה מסוגל, ואז קרא – "זכה לו, זכה לו". נו, מי הזוכה המאושר?… שקט השתרר בקהל, ואז הכריז שנית: "הנדבן מכבד את הרב ראש הישיבה!".
לאחר החגיגה קרא המהרש"א לגבאי וביקש לדעת את שמו של מי שכבדו וגם תרם סכום גדול כל כך לבניית הישיבה. התנצל הגבאי כי נאסר עליו לפרסם, אמר לו המהרש"א: "טוב, אל תגלה לי את שמו, אבל תאמר לו כי אם הוא מסכים אשמח לפגוש אותו". עשה הגבאי כרצונו של המהרש"א. כאשר חלפו שעות אחדות, האיש דפק בדלת חדרו של המהרש"א הקדוש.
כאשר ראה המהרש"א במי המדובר, שאל בתמיהה: "אתה הוא הנדבן, וכי עשיר גדול כל כך אתה, מהיכן כספך שמעולם לא ידענו עליו?!" "הרבי צודק" פתח האיש והשיב "אינני עשיר, אבל היות ואין לי ילדים, לא זכיתי בזרע קודש רצוני לזכות בזכות התורה של תלמידי הישיבה וכמו שאמר הקב"ה "ונתתי לכם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות שם עולם אתן לו אשר לא יכרת"… "כן? ככה?" קרא המהרש"א "אני מוסיף ומברך אותך – כעת חיה והנה בן לשרה, והוא עוד ילמד תורה – אצלנו בישיבה בבניין החדש"… כמובן שנולד לו בן זכר.
חלפו השנים והילד היה לבחורצ'יק צעיר, ביקש אביו להכניסו לישיבה. מנהלי הישיבה מיאנו מכל מיני סיבות. חייך האב בכאב ואמר להם "אני כבר אסדר את העניין…". הוא נכנס למהרש"א – והבחור התקבל ללא דין ודברים…
התורם האלמוני – עוד מאמרים
