בפרשת אחרי מות נאמר: "ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה'" (יח, ה). פירש רש"י שנאמר כאן "אני ה'" – נאמן לשלם לך שכר. השומר את מצות התורה אף שאינו מבין טעמם כולל את החוקים ואת המשפטים, הקב"ה משלם שכרו הטוב.
מרן ראש הישיבה הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל הביא בספרו 'קול יהודה' את דברי מרן השלחן ערוך בתחילת ספרו (סי' א סעיף א) "ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת ה' יתברך". שתמיד ימצאו אנשים שילעיגו עליו או שיהיה להם מה לומר ולהעיר על התנהגותו, ולכן אל לו להתייחס אליהם או להתרגש מדבריהם.
וכך סיפר, מעשה שהיה פעם הלכו חתן וכלה ברחוב. החתן היה רכוב על החמור והכלה הולכת ברגל. עברו כמה בני אדם ואמרו: "איזה אדם אכזרי, הולך הוא רכוב על החמור ואשתו ברגל, אין לו רחמנות, איפה כבוד האשה?" ירד מהחמור ונתן לאשתו לרכב על החמור. הלכו כמה מטרים, והנה קבוצת אנשים באה, וגם הם דיברו: "איזו חוצפה, היא על החמור ובעלה הולך ברגל, אם כך היא עושה עכשיו מי יודע מה תעשה בעוד כמה שנים, בטח תרכב עליו וכו‘". שמע זאת. הוריד את אשתו והלכו שניהם ברגל, והנה שוב כמה אנשים עוברים ואומרים: "איזה עולם, יש להם חמור והולכים ברגל, אנשים מוזרים" וכו‘. שמעו זאת ועלו שניהם על החמור. עברה קבוצת אנשים ואמרה: תראו איזה אנשים אכזריים, שניים כאלה שמנים על חמור כזה רזה. כחוש וקטן" ירדו מהחמור והרימו אותו עליהם. והנה ראו כמה אנשים שאומרים זה לזה: "ראו, הנה שלושה חמורים"…
כך זה כשאדם מתפעל מדיבורים, חובה עלינו להתחזק במעשינו ולא להתפעל משום דבר חיצוני, ואדרבא עלינו להיזהר מהחברה וסביבה קלוקלת ולהדבק בטובים, כדברי הרמב"ם (ספר מדע, הלכות דעות פרק שישי, הלכה א): "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו, ונוהג כמנהג אנשי מדינתו, לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמוד ממעשיהם, ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחשך כדי שלא ילמוד ממעשיהם, הוא ששלמה אומר (משלי יג, כ): 'הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם, וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרועַ'".
