כיבוד אב ואם – הכל למען כבודו של אבא!
מצוות כיבוד אב ואם מצווה חשובה מאוד, התורה הקדושה מבטיחה לאדם שמכבד את הוריו אריכות ימים ושנים וכך נאמר בפסוק: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ… לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ". זוהי מצוות עשה מן התורה, שיכבדו הילדים את אביהם ואת ואימם, שנאמר: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ", וכן ויש לירא מהם נאמר: "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ". ואמרו חכמינו ז"ל (קידושין ל:), שהשווה הכתוב כיבוד אב ואם לכבוד המקום, שנאמר: "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ", ונאמר: "אֶת ה' אֱלוֹהֶיךָ תִּירָא". כותב בספר החינוך (מצוה לג) "משורשי מצוה זו, שראוי לו לאדם שיכיר ויגמול חסד למי שעשה עמו טובה, ולא יהיה נבל ומנכר וכפוי טובה, שזו מידה רעה ומאוסה בתכלית לפני אלוקים ואנשים. ושיתן אל לבו כי האב והאם הם סיבת היותו בעולם, ועל כן באמת ראוי לו לעשות להם כל כבוד וכל תועלת שיוכל, כי הם הביאוהו לעולם, גם ידעו בו יגיעות בקטנותו". אמרו חז"ל (מדרש תלפיות ענף כיבוד אב ואם): המכבד את אביו, הקב"ה נותן לו בנים שיכבדוהו – מידה כנגד מידה.
כך כותב רבנו יצחק אברבנאל: מה שאמרה התורה "למען יאריכון ימיך", זו אינה רק הבטחת שכר, אלא לומר לאדם: הלוא אף אתה – יאריכון ימיך על האדמה, גם אתה בעצמך תהיה אבא לילדים, וגם אתה תגיע לגיל כזה, שבו תזדקק לבניך. אם אתה תכבד את אביך ואת אמך – אף בניך יכבדו אותך בזקנותיך, כי הנה במידה שאדם מודד בה מודדים לו! ואם כן כיבוד אב ואם אינו רק לתועלת הזקנים המכובדים, כי אם גם לתועלת הבן המכבד אותם, כי גלגל הוא שחוזר בעולם. אדם שמכבד את הוריו ילדיו יכבדו אותו, אך מי שאינו מכבד את הוריו שלא יצפה שילדיו יכבדו אותו, זוהי מידה כנגד מידה!
בספר מעיין השבוע (ח"ג עמ' שנה) מסופר על הגאון רבי רפאל ברוך טולידאנו זצוק"ל ראב"ד העיר מקנס שבמרוקו שבהיותו בן תשע, חלה במחלה קשה. הוא שכב במיטתו, מתפתל בכאבים עזים, בוכה וגונח מרוב יסורים. לפתע נכנס אביו לחדר, לבקרו. בו ברגע – פסק הנער מבכיו. הידק את שפתיו – וחייך אל אביו! באותה שעה שהה שם ידידו ורעו, הגאון רבי יוסף משאש זצ"ל, שנדהם למראה השינוי הכביר שחל בו.
לאחר שהאב יצא מהחדר, שבו הגניחות והאנחות. שאלו ידידו רבי יוסף: כיצד יכולת להחריש, אחר שסבלך רב כל כך?! ענה הנער בן התשע: "לא רציתי לצער את אבא, האם לא די בכך שאני סובל?! לא רציתי שגם לאבא יכאב!"…
פעם ישבו כולם לסעודת מצוה, ורבי רפאל ברוך הסב עמם אבל לא טעם דבר. לשאלתם, השיב שהוא שרוי בתענית. על מה ולמה?
סיפר, שהיה נוכח בבית הדין כאשר אביו הדיין פסק את פסק דינו – ואז החל המפסיד להתווכח עמו, והשתמש בלשון חריפה ובמילים בוטות. הבן לא יכול היה להחשות, ומחה על כבוד אביו – ועל כבוד התורה ובית הדין. אבל לאחר מכן הביע אביו באוזניו את מורת רוחו על דבריו: לב האיש היה מר עליו, ופרק את מרירותו.
"מששמעתי שציערתי את אבא – בתום לב! וכדי להגן על כבודו! – קיבלתי על עצמי להתענות כדי לכפר על החטא!"
ברבות הימים, כשהגיע אביו לשיבה, מילא רבי רפאל ברוך את מקומו כדיין. הוא קיבל משכורת ממשלתית מכובדת, אך מפני כבודו של אביו, היה מוסר לו את כל משכורתו, כדבר מובן מאליו! וזאת, למרות שהיה אז בעל משפחה! האב חילק את הכסף בין כל בני המשפחה, ונתן לרבי רפאל ברוך סכום מסוים למחייתו.
כאשר נפטר האב והמשכורת כולה נשארה שלו – הצטער רבי רפאל ברוך על המצוה שנשמטה מידו!
כיבוד אב ואם – הכל למען כבודו של אבא! – עוד מאמרים
