להתנועע בגופו בתפילת העמידה
הנה הרמ"א (סי' מח ס"א) כתב, שנהגו המדקדקים להתנועע בשעה שלומדים תורה דוגמת התורה שניתנת ברתת, וכן בשעה שמתפללים, על שם הפסוק: "כל עצמותי תאמרנה ה' ".
וכתב המג"א (סק"ד) בשם שו"ת הרמ"ע מפאנו, שדוקא בפסוקי דזמרה היו מתנענעים אבל בתפילת העמידה אין להתנועע כלל, אולם בספר עשרה מאמרות כתב, שיש שמקצת הפרושים [הם המדקדקים מאוד במצות], נהגו להתנועע בנחת בשעת חתימת כל ברכה וברכה. ודעביד כמר עביד ובלבד שיכוון בתפילתו.
וכתב מרן החיד"א (מח"ב אות ו) שאף הנוהג להתנועע, יתנועע בנחת ולא בתנועות גדולות וקולות משונים, וידע שעומד לפני מלך הכבוד. וכ"כ מהר"י יוזפא בספר יוסף אומץ (סי לה), שאם חושש שע"י שיתנועע בתפילתו יפריע למתפלל לצדו, עדיף שלא יתנועע כלל, שמונע מחבירו להתפלל לפני ה' בכוונה.
ועיין בכף החיים (אות ז ואות ט) שכתב עפ"י הזוהר הקדוש (פר' פנחס דף ריח ע"ג), שטוב שלא להתנועע שהוא כעומד לפני מלך. ולכן נראה שדין זה משתנה בין כל אדם, שאם ע"י שיתנועע יכוון יותר בתפילתו, הדבר מותר ואין כל איסור בדבר, אך אם הנענוע אינו מסייע לו לכוון יותר, יעמוד בתפילה ללא נענוע.
וכן דעת הגאון הפרי חדש (סי' צה) להקל ולהתנועע בתפילה, והמ"ב (סק"ה) כתב שאם הנענוע מסייע בכוונת התפילה הדבר מותר כנ"ל, ובלבד שיתנועע בנחת ובכבוד, אבל יש שעומדים בתפילה ומהפכים את ראשם לצד ימין ואחר כך לצד שמאל, דרך גאוה הוא ואין לעשות כן.
להלכה ולמעשה, מותר להתנועע בתפילת העמידה אם מתפלל בכוונה, ובלבד שיתנועע בנחת ויזכור שעומד לפני מלך.
להתנועע בגופו בתפילת העמידה – עוד הלכות
