אם הפסיק בדיבור בין ברכת "המוציא לחם מן הארץ" לטעימה, האם צריך לחזור ולברך?
כתב מרן השלחן ערוך (סי' קסז ס"ו) יאכל מיד לאחר הברכה ולא יפסיק בין ברכה לאכילה. ואם שח שיחה שאינה מענין הסעודה, צריך לחזור ולברך ברכת המוציא אבל אם שח מענייני הסעודה כגון שאמר: "הביאו מלח או לפתן (סלט)", "תנו לפלוני לאכול או תנו לבהמה לאכול", אינו צריך לחזור ולברך.
והוסיף המשנה ברורה (ס"ק לז) שאף אם אמר הביאו כלים צלחת או סכו"ם בדיעבד לא נחשב להפסק ואינו חוזר ומברך, וכן כתבו הכף החיים (אות מח) והלכה ברורה (ח"ח עמ' שנג).
וכשהפסיק בדיבור שאינו צריך לחזור ולברך, אין זה לכתחילה אלא בדיעבד ולכן יש להזהר שלא לדבר כלל בין הברכה לטעימה (ב"י שם בשם כלבו), וכן פסק מרן בשלחן ערוך (שם).
וכתבו האחרונים שאפילו הפסיק בדיבור התיבה אחת שלא מענייני הסעודה חוזר ומברך (מ"ב ס"ק לו, כה"ח אות מד, הליכות עולם ח"א עמק שדמ). וה"ה לשאר הברכות כשדיבר שלא מעניין הברכה לפני הטעימה (הלכה ברורה ח"ח עמ' שנא).
לכתחילה נכון שלא ידבר עד שיאכל כזית מהפת כן כתב הבן איש חי (פרשת אמור הי"ד), המשנה ברורה (ס"ק לה), והכף החיים אות טו.
להלכה ולמעשה אם דיבר בין הברכה לטעימה שלא מעניין הסעודה יחזור ויברך שוב ברכת "המוציא", אך אם הפסיק מענייני הסעודה אינו חוזר ומברך.
אם הפסיק בדיבור בין ברכת "המוציא לחם מן הארץ" לטעימה, האם צריך לחזור ולברך? – עוד הלכות
