מסופר על הגאון הצדיק רבי ישראל מסלנט זצ״ל מייסד תנועת המוסר שהתארח אצל אחד ממכריו. על השולחן המארח היה מונח סכום כסף גדול מאוד. לפתע עמד מאן דהו על פתח הבית וקרא לבעל הבית ביקש הוא לשוחח עימו בענין כל שהוא, יצא בעל הבית לחדר השני לברר מה רצונו? מיד לאחר שיצא בעל הבית המחדר עזב אחריו גם רבי ישראל מסלנט ויצא אל מחוץ לבית.
לאחר כמה דקות כשחזר בעל הבית לחדר הוא לא מצא את אורחו הגדול רבי ישראל מסלנט, הוא החל לחפש אותו בין חדרי הבית ולבסוף מצאו מחוץ לבית כשהוא עומד וממתין לו.
ללא כל היסוס שאל בעל הבית: 'למה כבוד הרב עומד בחוץ? הלא הזדרזתי וקיצרתי שיחתי עם חברי כדי שלא לעזוב את הרב לשמן רב'. להפתעתו השיבו: 'הלא הנחת על השולחן מונח סכום כסף גדול, והשאת אותי לבד בעודי בחדר'. תמה הלה: 'וכי חשוד רבינו הגדול על גזל? חלילה!'.
רבי ישראל מסלנט השיב ואמר: 'נכון, אבל את זאת עלינו לזכור מה ראו חכמי ישראל לכתוב איסור עריות יחד עם איסור גזל, אין זה אלא ללמדנו שכשם שאסור להתייחד עם אשת חבירו, כך אסור להתייחד עם כסף חבירו. והלא מפורש בדברי חז״ל (בבא בתרא קסה.) 'רובן בגזל, ומיעוטן בעריות'. ואם על דבר שמיעוטן נכשלים, חל איסור ייחוד, קל וחומר על דבר שרובם עלולים להיכשל בו כמו הגזל!'.
