הרב אורי זוהר זצ"ל זכה לחזור בתשובה ולצמוח להיות תלמיד חכם גדול. הוא לא דאג רק לעצמו, והיה מכתת רגליו ממקום למקום ללמד תורה לקרב ולחזק את עם ישראל לאביהם שבשמים.
פעם אחת הוא הגיע למסור שיעור לפני בחורים צעירים אשר שקעו בייאוש ובאכזבות, נפילה רודפת נפילה, כישלון אחר כישלון. מיד עם כניסתו לאולם ראה הרב אורי את הצער והכאב נסוך על פניהם.
מיד הוא החל לומר דברי תורה ופתח בשאלה בכל בוקר אנו מתעטפים בטלית ומברכים "להתעטף בציצית". ולפי ההלכה צריכים להתעטף כדרך שמתעטפים הישמעאלים שהטלית על הראש ועל הגוף (מועד קטן כד. שלחן ערוך סימן ח סעיף ח).
"מדוע יהודי צריך להתעטף כמו ישמעאלי?" שאל רבי אורי והוסיף: "מה לנו לישמעאלים? ועוד מיד בתחיל היום? על הבוקר!".
"אני יגיד לכם מה התשובה. כשנגמר להגר אמה של ישמעאל המים בחמת היא השליכה אותו ליד אחד השיחים… הוא בכה לה' שימציא לו מים וה' קיבל את תפילתו כתוב בתורה 'וישמע אלוקים אל הנער באשר הוא שם', אבל אז באו מלאכי השרת ושאלו את הקדוש ברוך הוא 'בניו של ישמעאל עתידים להמית את בניך בצמא! איך אתה מקבל את תפילתו?!'. ענה להם הקדוש ברוך הוא עכשיו הוא צדיק – 'באשר הוא שם'… לכן אני מקבל את תפילותו".
המשיך רבי אורי ואמר: "מתחילים את היום בעטיפת ישמעאלים כדי להראות שהקדוש ברוך הוא לא מסתכל על מה שעשית אתמול בלילה ואף על מה שתעשה היום בלילה… הוא מסתכל עליך כמו שאתה עכשיו מועטף בטלית ונראה צדיק! הנפילות שלך לא מעניינות את הקדוש ברוך הוא הוא רוצה את העליה שלך! את הרצון והשאיפה להיות צדיק!".
דבריו של רבי אורי היו כמו 'מים קרים על נפש עיפה', הם התעודדו והתחזקו בתורה ומצוות והפכו לבעלי תשובה עובדי ה' באמת.
