סיפור – שבת המלכה
שבת קודש היא האות והסימן לכך שהקב"ה קידש את עם ישראל קידושין גמורים. וכך הסביר מרן ה'חפץ חיים' זצ"ל את הפסוק בפרשתנו: "וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם" (לא, יג). מדוע נאמר שה' מקדש אותנו? לכאורה המילים הללו נראות מיותרות. ותירץ שהקב"ה כרת ברית בנינו לבינו ושהוא קידש אותנו, אך בכל זאת צריך הוכחה לכך, לכן נאמר בפסוק שהשבת היא אות והסימן לקידושין בנינו.
בספר הקדוש 'בני יששכר' כתב רמז נפלא על השבת. נצטווינו לאהוב את הקב"ה שנאמר: "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך", פעמיים ביום אנו אומרים את הפסוק הזה. הגימטריא של המילה 'שבת' היא שבע מאות ושתים, בדיוק כמו המשפט "אהבה בכל לב, אהבה בכל נפש, אהבה בכל מאד". כאשר עם ישראל שומרים את השבת מראים הם שבליבם יש אהבה לקב"ה.
סיפר הגאון רבי שמחה הכהן קוק זצ"ל, רבה של העיר רחובות, כי במרכז רחובות היתה חנות, שבעליה היה רחוק משמירת תורה ומצוות, וביום אחד החליט לפותחה בשבת קודש. כמובן שהמעשה החמור כשלעצמו נורא ואיום אלא שיש בכך סכנה גדולה לאופייה של העיר וצביונה הרוחני. הציבור כולו חש כאב גדול מפתיחת החנות בעיצומה של שבת המלכה, עלול הדבר להוות כסנונית לחנויות נוספות לעשות כמעשהו של הראשון ומכך פחדנו מאוד.
רבים מתושבי העיר שעברו על פתח חנותו של האיש העירו והאירו, ביקשו ודרשו ממנו לחדול ממעשה חילול השבת בפרהסיא ולסגור את חנותו, והוסיפו שבמעשהו הוא מצער רבים מתושבי העיר שרק רוצים לשמור את יום השבת בקדושה. למרבה הצער האיש עמד על כך שהוא יפתח את חנותו בשבת ואף אחד לא יאמר לו מה לעשות! כדרכם של אנשים שאינם שומרים תורה ומצוות טען זו מדינה "ליברלית" וכל אחד רשאי לחיות את חייו כרצונו.
כמובן שלא היה ניתן להסביר לו שעם ישראל ערבים זה לזה ויש מצוות ערבות שמחייבת את כולנו לדאוג למצבו הרוחני של השני. כרב העיר, חשתי שאסור לי לשתוק על כך ומחובתי להביע את מחאתי הנמרצת על חילול השבת בעירי. מדי שבת קודש הייתי מגיע אל החנות, ומפציר בו לבל יחלל את השבת. לצערי מאמצי לא נשאו פרי והאיש נהג להתעלם מדברי כאילו לא עמדתי בפתח חנותו.
בשלב מסוים פקעה סבלנותו של האיש והוא החל לכעוס ולדרוש ממני בפנים זועפות לעזוב את המקום. לא התייאשתי וחזרתי גם לשבת הבאה אלא שאז הוא המתין לי בפתח החנות וצינור מים בידו. כאשר התקרבתי לחנותו והוא ידע לסיבת בואי, הוא כיוון לעברי את זרנוק המים החזק ושטף את כל גופי, נרטבתי מכף רגל ועד ראש בזרם המים החזק.
נותרתי עומד תחת מטחי המים הצוננים. ראיתי שהוא בא על סיפוקו ונרגע מכעסו כלפיי, ניגשתי אליו במאור פנים וחיוך רחב נסוך על פני כאילו שאיני רטוב מהמים הרבים שהרטיב אותי, ותוך כדי שאני מנסה להתמודד עם טיפות המים הנוטפות על פני אמרתי לו "אח יקר, איני כועס עליך כלל וכלל. אדרבה, מעולם לא היתה לי הזדמנות לרחוץ את גופי במים ביום השבת לכבוד שבת עד עכשיו…". איחלתי לו 'שבת שלום', ועזבתי את המקום.
בשבת שלאחר מכן עשיתי את דרכי לחנות אך ראיתי שהיא נותרה סגורה וכן קרה בכל השבתות שאחריה, היתה החנות סגורה!, למדתי מהסיפור הזה שמה שמוטל על יהודי הוא רק להתאמץ כדי לשמור את קדושת התורה ומצוותיה ובפרט לשמור על יום השבת, והדרך בה נוכל להשפיע על אחרים היא להראות שאיננו פוסלים את האיש עצמו אלא את המעשה הלא טוב שהוא עושה שכך נאמר: 'יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם' – חטאים ולא חוטאים, לא לשכוח לעשות זאת מאור הפנים וקירוב ללבות.
סיפור – שבת המלכה – עוד סיפור
