פרשת חיי שרה – זקן אבל אמיתי
ימי האדם מדודים וחייו הינם כתבנית ריקה, כל שעליו לעשות הוא ליצוק בתוכה תורה ומעשים טובים, שכן כל יום שעבר וחלף לו שוב לא יחזור, והרי הוא כדף הנתלש מלוח השנה שפג תוקפו וזמנו.
בפרשתנו נאמר: "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל" (כד, א). ומה הפירוש "זקן בא בימים"? מה לי "זקן" מה לי "בא בימים"?
מסביר רבינו האלשיך הקדוש זצ"ל, שיש שני סוגים של זקן, ישנו אחד שהגיע לגיל זקנה בעל כורחו, לו הדבר תלוי בו היה מבקש להשאר צעיר כימי בחרותו. אולם לעומתו יש זקן הבא בימים שהגיע לזקנותו והביא עמו את כל ימי חייו, מלאים הם בלימוד תורה ומעשים טובים, קיום מצוות בהידור רב והקפדה על מצוה קלה כבחמורה. כזה היה אברהם אבינו הוא מילא את ימיו בתוכן ועשייה, וכשבא והתייצב לפני בית דין של מעלה, בא עם כל ימיו, אחד מהם לא נעדר.
וכך אמרו חז"ל במדרש (בראשית רבה נט, ט): "אמר רב אחא: יש לך אדם שהוא בזקנה ואינו בימים, בימים ואינו בזקנה, אבל כאן אצל אברהם זקנה כנגד ימים". וביאר מרן ראש הישיבה הגה"צ רבי יהודה צדקה זצ"ל בספרו 'קול יהודה', שכידוע "כל המידות בטלו חוץ ממידה כנגד מידה". ובשל כך זכה אברהם אבינו להמשך הפסוק: "וה' ברך את אברהם בכל", שכשם שהוא מילא את תפקידו בעולם הזה בשלמות – כך גם ברכתו של הקב"ה הייתה אליו "בכל" – בשלמות.
כתב רבינו יוסף חיים בעל ה"בן איש חי" זיע"א, יש אנשים שאם ידונו אותם על פי ימיהם, ייתכן וימצאו ימים רבים בהם לא עשו דבר, ומה עושה הקב"ה? הוא דן אותם על פי השבועות, וברוב ימי השבוע יש באמתחתם מעט תורה ומצוות. אך יש כאלו שדנים אותם אחת לחודש, ויש שדנים אותם על פי מעשיהם של שנה שלמה. והפחותים שבהם נידונים על פי מעשיהם בשנים. ברם, את הצדיקים דנים בכל יום מחייהם, שנאמר "ה' צדיק יבחן". לפיכך נאמר: "ואברהם זקן בא בימים", שלא היה יום אחד שהלך לבטלה ללא מעש. ועליו אמר דוד המלך (תהלים עב, ז): "יפרח בימיו צדיק ורוב שלום עד בלי ירח". הדגיש דוקא "בימיו", שמאחר שהוא צדיק נידון הוא על פי ימיו, ואין הוא נידון על פי חודשים וזהו "עד בלי ירח".
מספרים מעשה בחכם אחד שנזדמן לעיר אחת, הוא ערך סיור בכל העיר כולל במבואותיה וסמטאותיה האפלים ביותר, הוא ראה בחן ובדק את כל העיר, הוא לא פסח על אף מקום. היה זה בעת שביקר בבית העלמין שבה. להפתעתו הרבה נגלתה לעיניו תופעה מוזרה. על כל מצבה בבית החיים חרוט היה גיל הנפטר. על המצבה הראשונה היה מצויין: "נפטר בהיותו בן עשר שנים ושלושה חודשים", על השנייה: "בן חמש שנים", על השלישית: "בן שתים עשרה". כך נכתב על כל המצבות, כולם נפטרו בקיצור ימים ושנים. הגדול שבהם היה בן שלושים שנה בלבד.
מראה משונה שכזה עורר אותו מאוד, ומיד נגש הוא ושאל את תושבי המקום, "האם ארץ זו אוכלת יושביה היא? הרי במו עיני ראיתי בתוכה אנשים המגיעים לגיל זקנה ושיבה?". תושבי העיר לא התרגשו יתר על המידה משאלתו שנאמרה בלהט, הם כבר הורגלו לשאלות מעין אלו.
הוא ניגש לראש ה"חברא קדישא", כדי שזה יסביר לו את פשר הדבר. אמר לו ראש ה"חברא קדישא": "מנהגינו מבוסס עוד מימי קדם שאיננו מציינים על המצבה את חיי האדם עלי אדמות, כי אם את הימים והשעות אותם ניצל לתורה ולמצוות כאן בעולם הזה, כי רק אלו הם החיים האמיתיים. וכל אחד מאתנו, מונה וסופר את כל השעות שזכה והקדיש לתורה, לעבודה ולגמילות חסדים, ובעת פקודתו מצרפים אנו את כל השעות הללו לימים, ואף את הימים לחודשים, ואת החודשים לשנים וכותבים הסכום הכולל על המצבה. וכך אנו מסכמים את ימי חייו האמיתיים של האדם".
על פי זה, תובן המשמעות של: "ואברהם זקן בא בימים" – שאברהם אבינו לא היה זקן בברוטו אלא "בא בימים" – בא בחשבון הימים שכל ימיו עלי אדמות לא הייתה בהם ולו שעה אחת של בטלה, אלא אדרבה כל ימיו היו מלאים בתורה ועשיית חסד וברדיפה אחר המצוות, ולכן ברכו ה' בכל, בבחינת "את מספר ימיך אמלא" (שמות כג, כו). הסבר נפלא מסביר רבי יעקב בעל הטורים זצ"ל, המילה "אמלא" בנויה מהאות אל"ף מצד אחד ואות אל"ף מצד השני, ובאמצע אותיות למ"ד ומ"ם, שהגימטריא שלהם היא שבעים כנגד הפסוק "ימי שנותינו בהם שבעים שנה". והאל"ף מכאן ואל"ף מכאן, שהם שבעים שנה חוץ משנה שנולד בה, וחוץ משנה שנפטר בה.
נאים הם הדברים עם תחילתו של החורף הקר שבו הלילות מתארכים. ואל לו לאדם "להעביר את הזמן" לבטלה שכבר אמרו חז"ל "אין אבידה כאבדת הזמן", ואשרי הממלא ימיו ושנותיו בלימוד התורה מצוות ומעשים טובים.
פרשת חיי שרה – זקן אבל אמיתי – עוד מאמרים
