.
חבל לך על הזמן!
סיפר המגיד הגאון רבי ראובן קרלנשטיין זצ"ל, כידוע מרן החזון איש זצ"ל סָבל בליבו ובמעיו ונאלץ לצאת מדי יום לטיול רגלי לאורך גבול הפרדסים בין בני ברק לרמת גן, על התוואי שבו ייסלל ברבות הימים רחוב 'חזון איש'… כמובן אף בהיותו "מטייל" ברגליו במוחו טייל באותה שעה בפרדס התורה.
יהודי פשוט שהתגורר ליד מסלול הטיול הקבוע של ה'חזון איש', הבחין בפליאה באדם קשיש, בעל צורה, המטייל באמצע היום. מדי יום ביומו עקב אחר מהלכו של ה'חזון איש', עד שפעם החליט לרדת ולגעור בו שלא יבזבז את זמנו לבטלה, וישב קצת ללמוד או שיאמר תהלים.
כשהגיע ה'חזון איש' סמוך לביתו, ירד האיש מביתו וגער בו על שהוא מבטל את זמנו בטיולי סרק. רבי אברהם-ישעיה לא הגיב לדבריו, וחזר לביתו שבבני ברק.
למחרת, לא זכר כנראה ה'חזון איש' את הגערה שקיבל מאותו יהודי, וצעד שוב באותו מסלול, והנה שוב יורד בעל הבית מדירתו והפעם גוער במטייל ביתר שאת: "כבר הספקת לשכוח מה שאמרתי לך אתמול?! מדוע אתה מבזבז את זמנך לריק?!"…
ה'חזון איש' שמוחו לא פסק לרגע מלהרהר בדברי תורה, פנה אל האיש בענווה, ושאלו: "וכי מה אתה רוצה שאעשה במקום לטייל?", "תגיד כמה פרקי תהלים", השיב היהודי. מיד ה'חזון איש' שב לאחוריו ללא אומר דברים, ולמחרת שינה את מסלול טיולו ולא עבר ליד דירתו של האיש.
אחרי תקופה קצרה אותו יהודי היה זקוק לישועה, ושמע כי לא רחוק ב"בני ברק", נמצא ה'חזון איש' שרבים נהנים ממנו עצה ותושייה. מכריו אמרו לו שכדאי ללכת אליו… הוא יתפלל ויעתיר עליך מברכותיו.
והנה בבואו לבית ה'חזון איש' כאשר פתח את דלת חדרו, נפל והתעלף, הנוכחים בחדר ניסו לעוררו אך אז פתח האורח הזקן בצעקות וזעקות נוראות, נפל לרגלי ה'חזון איש' וביקש ממנו שימחל לו, "אם רק הייתי יודע שאתה הוא גדול הדור, בוודאי שלא הייתי מתנהג כך… אבקש מעומק ליבי את סליחת רבינו". וכך חזר על דבריו דקות ארוכות ולא ניתן היה להרגיעו.
ה'חזון איש' זצ"ל החל מלטף את היהודי באהבה וברוב חיבה, ואמר: "אין לי על מה לסלוח לך… בסך הכל נתת לי עצה טובה, להגיד בכל יום תהלים. הנני מבטיחך נאמנה שמאז אותו היום אני מקיים את דבריך ואומר תהלים. ואדרבה על מה יש לי לכעוס עליך?!".
איזו ענווה, רבן של ישראל מרן הגאון ה'חזון איש', שנשא על שיכמו את משא כל הדור ההוא, ומתורתו שותים רבים את צימאונם הרוחני. כאשר יהודי פשוט נותן לו עצה הוגנת לומר פרקי תהלים בכל יום, אף שנאמרו דבריו תוך כדי גערה על שמבזבז הוא את זמנו "לריק", לבסוף מקבל על עצמו לעשות כדבריו.
