כתבו האחרונים שאין לתת מתנה לחבירו ביום השבת, ואפילו אם אינו עושה קנין, משום שנראה כמשא ומתן מוכר חפץ לחבירו (מג"א סי' שו ס"ק טו, ברכ"י סק"ז, מ"ב ס"ק לג).
אלא שרשאי להקנות לו את המתנה קודם השבת, דהיינו, על ידי שיתן את המתנה לאדם אחֵר שיגביה אותה, ויאמר: "בהגבהה זו אני זוכה לפלוני במתנה". ולאחר מכן, אינו רשאי לחזור בו שלא ליתנה לו, כי משעה שהקנה לו את החפץ, זכה בו והרי היא שלו, שהרי "זכין לאדם שלא בפניו", ואף שאינו יודע מכך, ונמצא שאין חבירו נותן לו מתנה בשבת אלא את מה שכבר שייך לו.
ויש אפשרות נוספת לתת את המתנה לחבירו בשבת מבלי שהקנו לו אותה לפני כן, ומקבל המתנה יכוין שאינו זוכה בה אלא עד מוצאי שבת (חזו"ע שבת ח"ו עמ' יט בשם שו"ת יעלה אסאד חאו"ח סי' פג).
וכמו כן מותר לתת מתנה לצורך מצווה, כגון לצורך שבת ככלי שלא הוטבל ורוצה להשתמש בו, יתנו לגוי במתנה, ולאחר מכן יחזור וישאיל אותו ממנו ואינו צריך טבילה באותה שבת, אבל לאחר השבת צריך לחוזר ולהטביל את הכלי בלי ברכה (שו"ע סי' שכג סעיף ז, מ"ב ס"ק לה, כה"ח אות נ).
ולכן אותם בתי כנסת שנהגו לתת מתנה לחתן הבר מצוה בשבת, יש להם על מה שיסמוכו. ומהיות טוב יזכו לו את המתנה קודם השבת, או שיכוין חתן הבר מצווה שאינו זוכה במתנה עד מוצאי שבת (שו"ת יחוה דעת ח"ג סי' כא). ובמקום שאין עירוב ברשות הרבים, יש להימנע מלהוציא את המתנה מחוץ לבית הכנסת עד מוצאי שבת (חזו"ע שם).
