הנה מבואר בשלחן ערוך (יו"ד סי' שכב ס"ב), שאם צירף שתי סוגי קמחים מחמשת מיני דגן בעודם קמח הרי אלו מצטרפים לשיעור חלה [1.560 גרם], כגון שצירף חיטים ושעורים, אבל אם לש כל אחד לבדו ואין בו כשיעור חלה, ומדבקו למין אחר, אינם מצטרפים אלא באופנים מסויימים. אולם אם עירב את כל העיסות ועשאם לעיסה אחת, חייבת בחלה בלא ברכה.
במקרה ששתי העיסות הם מאותו מין כגון מקמח חיטה, אלא שאין בכל אחת מהעיסות כשיעור חלה, ניתן להפריש חלה עם ברכה כאשר שתי העיסות דבוקות מעט זו בזו ממש (שו"ע יו"ד סי' שכה ס"א). וצריך שיהיו דבוקות בשיעור כזה שכאשר יפרידו אותם אחת מהשניה, יתלש מעט בצק אחת מחברתה (ש"ך שם סק"א), ולכן אם לשו עיסה ואין בה כדי שיעור חיוב חלה, ואחר כך לשו עיסה נוספת וגם בה אין כשיעור המחייב הפרשת חלה, כגון: שני סוגי בצקים שהאחד מלוח והשני מתוק, או היו שתי עיסות השייכות לשתי נשים שונות, לכן אם שתי בעלי העיסות אינם מקפידות שהעיסות יגעו זו בזו, וחיברו אותם יחד כנ"ל מצטרפות, אולם אם רק נגעו אחת בשניה פטורות מחלה (ילקוט יוסף דינים לאשה ולבת עמ' תרמו, שו"ת יביע אומר ח"י חיו"ד סי' נח).
וכן אם הכניסו את שתי העיסות לתוך סל אחד, הסל מצרפם, וניתן להפריש חלה עם ברכה אפילו אם העיסות לא דבוקות זו בזו (שו"ע שם, ט"ז או"ח סי' תנז סק"ב, ויש המחמירים שהעיסות יגעו זו בזו גם בתוך הסל הגר"א אות ג, נקודות הכסף סו"ס שכו). ויש להקפיד שלא יצא עיסה שלימה או פת שלם מחוץ לכלי (רמ"א שם, ט"ז שם). וכן אם כיסה הסל והחלות במפה מצטרפות לשיעור חלה, וטוב לכסותן במפה גם מלמטה (ילקוט יוסף שם עמ' תרמח).
להלכה ולמעשה, ישנם ג' מקרים שניתן לצרף את העיסות אשר אחת מתוקה ואחת מלוחה, ובאופן כזה יפרישו מהן חלה בברכה: א. כאשר העיסות דבוקות אחת בשניה והבצק נמשך ביניהם, מצטרפות הן לשיעור חלה. ב. אם הכניסו את שתי העיסות לסל או קערה אחת, הרי הן מצטרפות לשיעור חלה. ג. אם כיסה את העיסות במפה מצטרפות הן לשיעור חלה, וטוב לכסות אותן למעלה ומלמטה.
