תחילה נסביר את יסוד מחלוקת הפוסקים וצדדי הספק בהלכה זו.
כתב מרן השו"ע (סי' קעד ס"ז) שהעיקר להלכה כדעת הסוברים שאין לברך על משקים הבאים בתוך הסעודה (כדעת רש"י ורבינו תם). אולם יש חולקים שצריך לברך על משקים בתוך הסעודה (כדעת בה"ג), וסיים את ההלכה כך: "והרוצה להסתלק מן הספק ישב קודם נטילה במקום סעודתו, ויברך על דעת לשתות מהמשקים בתוך סעודתו".
ונחלקו פוסקי זמנינו האם גלידה דינה כמשקה וממילא אין מברכים עליה בתוך הסעודה או שמא דינה כמאכל הבא כקינוח סעודה ומברכים עליה בתוך הסעודה.
יש מחלקים בין סוגי הגלידות שאם הגלידה חלבית או עשויה מקצפת ביצים, דינה כמאכל, ולכן מברך עליה בתוך הסעודה או בסופה ברכת שהכל. אך אם הגלידה עשויה מנוזל מימי כגון ארטיק קרח, שלאחר שמפשירין אותו חוזר להיות מים, אז אין לברך עליה בתוך הסעודה (שו"ת אורל"צ ח"ב פי"ב הי"ב).
לעומתם יש שאין מחלקים כלל בין סוגי הגלידות, ולדעתם אפילו גלידה שמפשירין אותה חוזרת להיות מים, ומברך עליה בתוך הסעודה ברכת שהכל, שכן באה לקינוח סעודה.ואף שלמדנו שאין לברך על משקים בתוך הסעודה, זהו דוקא כשבאים מחמת הסעודה כדי להשרות המאכל, אבל משקים הבאים לשם תענוג או לשם קינוח סעודה ישלברך עליהם (שו"ת שבה"ל ח"א סי' רה בהערות לסי' קעד, הלכה ברורה ח"ט עמ' קצג).
מכל מקום אם בירך שהכל על מים קודם הסעודה או שבירך הגפן על היין קודם או תוך הסעודה, וכיון לפטוראת המשקים שבתוך הסעודה, לא יברך על הגלידה בתוך הסעודה (הלכה ברורה שם).
ויש אומרים שלהלכה אין לברך על גלידה בתוך הסעודה (שו"ת קנין תורה ח"ד סי' יט, ילקו"י ברכות עמ' קצח).
להלכה ולמעשה, אין ראוי לאכול גלידה בתוך הסעודה, שכאמור יש מחלוקת אם לברך עליה, ונכון יותר לאכול הגלידה לאחר ברכת המזון ולברך עליה לדעת כל הפוסקים.
