זהו סיפור המביע את אהבת התורה של מרן פאר הדור הגאון רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, היו אלו ימים קשים לעם ישראל, הירדנים הפגיזו את העיר העתיקה בירושלים היה זה בשנת תרצ"ו ונשמעה אזעקה מרעישה אוזניים, כל תלמידי ישיבת פורת יוסף ירדו למקלט עקב המצב הבטחוני החמור, לאחר בדיקה שנערכה בין כל התלמידים גילו שהבחור רבי עובדיה יוסף לא נמצא ולא ירד למלקט.
מיד הלכו כמה בחורים לחפשו במהירות מתוך חשש לשלומו בשל הסכנה הגדולה. הם מגלים שרבינו כהרגלו רכון על ספריו במקומו הקבוע בבית המדרש ולא נע ולא זע כאילו כלום לא קרה, אין מלחמה, אין אזעקה.
מיד פנו אליו ואמרו לו שצריך לרדת למקלט, מפני סכנת המלחמה! הרב מרוב שקידתו בלימוד נראה כאחד שניעור כעת משנתו, ותמה: "מי אמר לכם שיש מלחמה? איפה מלחמה?!" ותמהו חבריו לדבריו "לא שמעת אזעקה, פגזים והפצצות?!".
אבל רבינו מרוב שקידתו בתורה הקדושה, לא שם לב כלל למתרחש סביבו, כל כולו ברמ"ח איבריו ושס"ה גידיו מרוכז היה בלימוד התורה הקדושה.
ללמדנו איך צריך ללמוד בשקיעות ובריכוז מלא ולא להרגיש מה קורה בסביבתנו, שאפילו אזעקה ופצצות לא יפריעו לנו בשעת הלימוד, וזהו הלימוד המעולה אשר נשאר לאורך ימים ושנים.
(ספר מלך ביופיו)
