ימי בין המצרים אלו ימי של חשבון נפש בעיקר על צצוות בין אדם לחבירו, שכך שאלו חז"ל (יומא ט:) שבית המקדש השני שהיו עוסקים בו בתורה ובגמילות חסדים מפני מה נחרב? והשיבו בגלל שנאת לינם.
אמרו חז"ל (ברכות מג:): "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי, נח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים". מהיכן למדנו, מתמר כלת יהודה בן יעקב שנאמר: 'היא מוצאת'. ואף על פי שהוציאוה לישרף לא גילתה שהיא הרה מיהודה כדי שלא להלבין פניו, אלא שלחה לו את הסימנים כדי שיודה מעצמו, ואמרה: אם יודה יודה, ואם לאו אשרף ולא אלבין פניו ברבים.
סיפר הגאון הצדיק רבי ראובן קרלנשטיין זצ"ל בספו 'ויחי ראובן', ידוע המעשה שנהג לספר רבי ישראל שיינקר זצ"ל על הגאון רבי יהושע לייב דיסקין זצ"ל, שמטעמי בריאות היה עליו לשתות את כוס התה שלו עם הרבה סוכר.
יום אחד בעת שמסר שיעור לפני תלמידיו הכניס לו השמש כוס תה שבטעות עירבב אותה עם מלח במקום סוכר, ומאחר שהשמש ידע שהרב זקוק להרבה סוכר, שם בכוס גם הרבה מלח… רבי יהושע לייב בירך "שהכל" ושתה את התה, ולא ראו על פניו שום תגובה חריגה, הוא שתה את כל הכוס עד הסוף.
באמצע השיעור נכנסה הרבנית בבהלה ולחשה לתלמידים: "אוי וויי, היכן הכוס תה של הרב? כעת גליתי שהשמש טעה והשתמש עם צנצנת של המלח!". התלמידים הרגיעו אותה, ואמרו כי כנראה הוא שם סוכר כרגיל… "מהיכן אתם יודעים?" שאלה הרבנית, "כי הרב שתה את כוס התה כמידי יום, כרגיל!" ענו התלמידים.
הרבנית לא נרגעה היא למקום מושבו של הרב וטעמה את השיריים שבכוס וצעקה: "כן בדיוק כפי שאני אומרת שמו בכוס מלח במקום סוכר, הרי זה פקוח נפש בשבילו!".
למחרת שהגיע הרב דיסקין לבית המדרש בטרם התחיל בשיעור שאלוהו התלמידים: "ילמדנו רבינו, אם זה פיקוח נפש, מדוע הרב שתה את כוס התה? למה לא הודיע לשמש שיחליף את הכוס תה בכוס תה חדשה עם סוכר". והרב השיבם בפשיטות: "הלא למדנו, נח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ולא ילבין פני חבירו ברבים".
