מי יכול למכור את החמץ לגוי? איך מתבצעת המכירה? למי מיועדת המכירה?
מכירת חמץ
להשהות חמץ – כל המשהה ברשותו חמץ בפסח, ביטל מצות עשה שנאמר: "תשביתו שאור מבתיכם", ועובר גם על לא תעשה שנאמר: "לא יראה לך חמץ", ולכן קנסו חז"ל שחמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה בין לו בין לאחרים ואפילו הניחו בשוגג (שו"ע סי' תמח ס"ג, כה"ח אות ל).
אם היתה כמות גדולה של חמץ וקשה להוציאה מביתו, יכול למכור לגוי את החדר בו מונח החמץ ולסגור אותו לכל ימי החג (מ"ב ס"ק יב).
חמץ גמור – נכון להימנע מלהשאיר בביתו ולמכור לגוי חמץ גמור כגון עוגות ובירה (עיין בשו"ע סי' תמח ס"ג ובאחרונים שם).
דברים שאינם חמץ אלא שלא כתוב עליהם "כשר לפסח" ניתן להשאיר ולמכור במכירת חמץ שנעשית על ידי הרבנות, ויש לידע שעיקר תקנת מכירת חמץ היא עבור המפעלים הגדולים שעבורם איבוד החמץ הוא בגדר הפסד מרובה, אבל היחיד הפסדו מועט ולכן ישתדל לאכול את החמץ קודם הפסח (שו"ת אורל"צ ח"ג פ"ט ה"א, ילקו"י פסח ח"ב עמ' רסז).
מכל מקום אם משאיר חמץ בביתו ומוכרו לגוי כהלכה, חייב לסגור את החמץ בחדר או בארון ולכתוב פתק שיש שם חמץ (שו"ע סי' תמ ס"ב, מ"ב סי' תמו סק"ו, כה"ח אות לה).
פרטי המכירה – פרטי מכירת חמץ מרובים ויש דרכי קנין שונים עם הגוי ואין הכל בקיאים בהם, לכן צריך למכור את החמץ באמצעות הרבנות המקומית (שו"ת שמע שלמה ח"ו סי' ו), כשבא למכור החמץ אצל הרב הוא נותן לו את הסכמתו שימכור עבורו את החמץ וממנה אותו שליח למכירה, ואם אין באפשרותו לבוא לפני הרב יכול למנותו שליח דרך הטלפון או המחשב (שו"ת אורל"צ ח"ג פ"ט ה"ב, שו"ת הראשון לציון ח"א סי' מח).
למנות שליח – זקן או חולה שאינו יכול לבוא לפני הרב למנותו שליח למכירה, ימנה שליח אחר שיחתום במקומו על שטר המכירה של הרבנות, ודי באמירה שממנה אותו שליח ואין צריך לעשות קנין, וכן יכול למכור חמץ של שכנו שאינו דתי, אולם יש להודיע לו לפני כן שימנה אותו שליח, ובדיעבד אם לא הודיע לו, המכירה קיימת (ילקו"י פסח ח"עמ' רצו).
עוד כתבות בנושא פסח
