תחילה נסביר את האיסור בשתיית משקים גלויים. כך שנינו (תרומות פ"ח מ"ד) "שלושה משקים אסורים משום גילוי, המים, היין והחלב, ושאר כל המשקים שנתגלו מותרים".
ובגמ' (חולין מט:) הוסיפו גם את הדבש. וטעם האיסור בזה, מאחר והיו נחשים מצויים מאוד בזמנם בתוך הבתים שהיו פתוחים, חששו חז"ל שמא המשקה שנשאר גלוי ובא נחש ושתה מאותו המשקה והטיל בהו את הארס שבו, וכשיבוא האדם וישתה ממנו, ינזק ויסתכן בעצמו ח"ו.
אולם כיום המציאות השתנתה ואין הנחשים מצויים בבתים, ומטעם זה פסק מרן השלחן ערוך (יו"ד סי' קטז ס"א), שכל המשקים שנתגלו מותרים בשתיה ללא כל חשש.
אמנם כל זה לשתיה אבל לקדש עליו, כתב מרן השלחן ערוך (סי' רעב ס"א), אין מקדשים עליו משום "הקריבהו נא לפחתך", וכשם שאינו ראוי למזבח, כך אין ראוי לקיים בו מצות קידוש.
וכתב המג"א (סק"א) שאם היה מגולה רק זמן מועט אין קפידא בכך ומקדשים עליו, וכן הסכימו להלכה רבים מהאחרונים (שו"ת בית יהודה סי' מג, בא"ח ש"ב פר' בראשית אות כה, כה"ח אות ז). אלא ראה בשו"ת שואל ונשאל (ח"ה סי' לז) שזה דוקא כשהיה היין מגולה בלילה אבל אם היה מגולה ביום, אין כל חשש בזה.
ואם היה בקבוק יין מגולה והונח במקרר או בארון הסגורים, כשר הוא אף לכתחילה לקידוש והבדלה (כה"ח סי' רעב אות ט, חזו"ע שבת ח"ב עמ' עח-עט, שו"ת אורל"צ ח"ב פ"כ סי"ז, שו"ת שבט הלוי ח"ו סי' סג), ואם קידש על יין מגולה, לדעת הבן איש חי (שם) לא יצא ידי חובת קידוש וצריך לחזור ולקדש, אולם לדעת מרן פאר הדור הגאון רבינו עובדיה יוסף זצ"ל (שם עמ' פ) יש לחלק, בקידוש של הלילה שיש בו ב' ברכות ה"גפן" ו"מקדש השבת", לא יחזור ויקדש מחשש ברכה לבטלה, אמנם בקידוש של היום שיש בו רק ברכת ה"גפן", אם יש לו יין אחר, טוב ונכון לחזור ולקדש על היין אחר ולצאת ידי חובה קידוש לכל הדעות.
להלכה ולמעשה יין שנשאר פתוח במקרר או בארון ניתן לקדש ולהבדיל עליו בשבת, ויוצאים ידי חובה ואף שיש מחמירים שלא לקדש, מכל מקום העיקר שמותר לקדש עליו, ולכן בלילה אין לחזור ולקדש שיש בזה חשש ברכה לבטלה, אולם בשחרית יכול לחזור ולקדש על יין אחר שאין בו אלא ברכת "ברוא פרי הגפן" בלבד.
