פרשת מטות – על עיקר וטפל בחיים
רגע לפני כניסתם לארץ ישראל, היא הארץ המובטחת, ניגשים אל משה רבינו בני ראובן ובני גד ובקשה בפיהם: "וַיֹּאמְרוּ אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן" (לב, ה).
רצונם היה לקבל את חבל ארץ הגלעד אשר בעבר הירדן המזרחי לנחלה. המקום ירוק ועשיר במרעה ונראה מדושן עונג, ומאחר ויש לנו מקנה רב, נוכל למצוא שם אוכל בשפע רב לצאננו ובקרינו.
ומנין היה להם ריבוי של מקנה? ובכלל, במה נתייחדו דוקא שני שבטים הללו שהיה להם מקנה יותר משאר שבטי ישראל?
מיישב הגה"ק רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל בספרו "תפארת יהונתן", עם ישראל העלה איתם ממצרים "צאן ובקר ומקנה כבד מאוד". במשך כל הליכתם במדבר, היה ה' מוריד להם מַן מן השמים. לבני גד היה מקנה רב משום שהם חיבבו את המן ואכלו ממנו, אולם שאר השבטים שחטו את צאנם ובקרם ואכלו מהם ולא הסתפקו במן, ואמרו בזוהר הקדוש (פרשת בהעלותך דף קנה ע"ב), שלכן נקרא המן "כזרע גד" שיוחס אליהם. ובני ראובן, הם נתעשרו מראובן אביהם שנטל פי שנים בירושה, שהוא בנו הבכור של יעקב אבינו שהיה עשיר ובעל נכסים רבים שאמר לעשיו אחיו בבואו מבית לבן "ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה", ומובן איפוא שמקנם היה רב.
אך תגובת משה רבינו לבקשתם לא איחרה לבוא, הוא טען להם: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה" (לב, ו).
הן טענותיו כלפי בני גד ובני ראובן היו כה נוקבות באוזניהם: מדוע שאחיכם יילחמו בארץ ישראל על מנת לכבשה בעוד אתם תשבו לכם פה בשלווה? ולא עוד טען כנגדם, והכיצד לא למדתם לקח מחטאי אבותיכם, במשך ארבעים שנות שהותם במדבר? ומה לכם להניא את העם מלהיכנס לארץ אשר "עיני ה' אלקיך בה"?!
לאחר דברי התוכחה, הסכימו בני ראובן ובני גד כי עליהם להצטרף אל אחיהם בכיבוש הארץ אלא שהוסיפו ואמרו: "וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ". אך משה חוזר על דבריהם בשינוי קל וכך מוכיח אותם על סדר הדברים: "בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרת לְצנַאֲכֶם וְהַיּצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂוּ". הייתכן? שסדר הוא שקובע? מהו אם כן ההבדל?! במדרש (רבה כב, ו) מצינו הסבר נפלא לכך: "אומר הכתוב 'לב חכם לימינו' – זה משה, 'ולב כסיל לשמאלו' – אלו בני ראובן ובני גד, שעשו את העיקר טפל ואילו את הטפל עיקר, שחיבבו את ממונם יותר מן הנפשות, שהם אומרים למשה: 'גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו'. כך אמר להם משה: אינה כלום, אלא עשו את העיקר – עיקר.
תחילה – 'בנו לכם ערים לטפכם', ואחר כך – 'וגדרות לצאנכם'. הוי: 'לב חכם לימינו' – זה משה, 'ולב כסיל לשמאלו' – אלו בני ראובן ובני גד".
ועלינו לשאול, מה הפריע למשה רבינו ברצונם של שבטים הללו לדאוג למרעה טוב לבהמותיהם, בפרט שהם מצהירים מראש שהם מוותרים על חלקם בארץ ישראל ולשאר השבטים תהיה נחלה מרווחת יותר?
והתשובה פשוטה. אמת, לכל אדם יש סדרי עדיפויות בחיים, כל אחד משקיע בדבר בו הוא מאמין, ובמה שהוא משקיע את זמנו וכל כוחותיו וחושב ומהרהר עליו, הוא עיקר חייו! זהו המבחן במה אנו משקיעים.
בני גד ובני ראובן הקדימו את ה'צאן לבניהם', את הטפל לעיקר, ואמר להם משה כי יש להקדים את 'טפכם לגדרות צאנכם', את העיקר לטפל. ולפיכך התרעם עליהם משה ואמר להם "מה לכם להקדים את רכושכם לבניכם?", הלא ילדינו הם עיקר חיינו, ועלינו להשקיע בהם את כל כוחותינו למען חינוכם בדרך לימוד התורה הקדושה וקיום מצוותיה ביחס חם ואוהב.
זה הכלל, המשקיע בחינוך ילדיו מוכיח שאכן הם עיקר חייו. ומעתה אל לנו להתבלבל מהו העיקר בחיינו, הלא בדור הטכנולוגי שלנו שאינו רואה ללא מסך, ולא חש מאומה בלי מגע הטאצ', מילות תוכחתו של משה רבינו לבני גד ובני ראובן כל כך אקטואליות עוד יותר מתמיד.
חז"ל (נדרים פא.) שואלים "על מה אבדה הארץ?", ומיד משיבים "על עוזבם את תורתי, שלא בירכו בתורה תחילה". ומה הכוונה שלא בירכו בתורה תחילה? אומר רבינו יוסף חיים, ה"בן איש חי" זצ"ל, כאשר בא אדם לברך את בנו, עליו לברכו תחילה שיהיה גדול בתורה וירא שמים , ולאחר מכן שיהיה עשיר גדול ובעל נכסים לרוב, וזהו שלא בירכו בתורה תחילה, שהקדימו את העושר לתורה ולמצוות.
הן בגמרא (יבמות ד.), אמר רבי אלעזר דרישת סמוכים מן התורה מנין? שנאמר: "סמוכים לעד לעולם עשויים באמת וישר". ומכאן היה דורש הרה"ק רבי איתמר מנדבורנה זעי"א, המעיין בפסוקי התורה יראה כי מצוות חינוך הילדים נכתבה בסמוך למצוות התפילין שנאמר: "ושננתם לבניך" ואחר כך נאמר: "וקשרתם לאות על ידך", שיש בה כדי ללמדנו, כשם שאסור לאדם להסיח דעתו מהתפילין כשהוא מעוטר בהם, כך אין להורה להסיח ולו לרגע קט את דעתו מתפקידו כמחנך. שזהו עיקר מול לטפל, העיקר הם ילדינו והטפל הרכוש ועלינו לדעת מהו העיקר!
פרשת מטות – על עיקר וטפל בחיים – עוד מאמרים על פרשת מטות
