מסופר על האדמו"ר ה'אמרי אמת' מגור זיע"א שהגיע לארץ ישראל לפני מלחמת העולם השניה, רבים באו לקבל את פניו גדולי תורה לצד פשוטי העם, זקנים עם נערים יחדיו.
הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל ראש ישיבת 'פורת' יוסף היה אז ילד קטן ונדחף יחד עם כולם לראות את פני הרבי מגור.
כשהגיע לפני שאלו הרבי מגור, 'ילד, מה אתה לומד?', ענה לו הילד, 'בתלמוד תורה אנו לומדים מסכת שבת'. 'וכמה פרקים יש במסכת שבת?' שאלו הרבי, והילד השיב: 'עשרים וארבע פרקים'. הרבי הבחין כי הילד מבין היטב את לימודו והקשה 'ומדוע יש במסכת שבת עשרים וארבע פרקים?', אך את התשובה לשאלה הזו הילד לא ידע לענות. 'אלך ואברר ואחזור להשיב לרבי על שאלתו'. הרבי חייך והנהן בראשו לאות הסכמה.
יצא רבי יהודה והלך לבית הכנסת 'שושנים לדוד', שם ישב המלמד מהתלמוד תורה שהשיב לו 'שתי תשובות בדבר, האחת, כשם שאת הכלה מקשטים בכ"ד קישוטים, שכך אמרו חז"ל במדרש (שמו"ר מא, ה), ששבת מלכתא היא ככלה, ולכן נותנים לה נותנים כ"ד פרקים שהם הקישוטים שלה. השניה, בתנ"ך יש עשרים וארבע ספרים, ללמדנו שכל השומר שבת כהלכתו, כאילו קיים את כל התורה כולה.
כשחזר רבי יהודה לפני הרבי מגור והשיב לו את שתי התשובות נתן לו הרבי מטבע כאות הערכה, ורבי יהודה קיבע אותו כקמיע על הצוואר.
