סיפר היה הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי זצ"ל ראש ישיבת 'עטרת ישראל' על עצמו, אברך צעיר הייתי, ישבתי בביתי באישון לילה ועיינתי בגמרא האהובה, בין לבין הסתלסלו סביבי ערפילי אדי הסיגריות שעישנתי תוך כדי עיון עמוק. צריכים אתם להבין, עישון סיגריות היה דבר סטנדרטי ש'כולם' לקחו בו חלק, 'מי לא עישן אז'… ואז, כשבאתי לקחת סיגריה נוספת גיליתי כי החפיסה התרוקנה עד הסיגריה האחרונה…
המשכתי ללמוד, אבל זה לא היה זה כמו שאומרים, היה חסר לי הסיגריות, לפיכך קמתי ממקומי ויצאתי ללילה הירושלמי הקריר והלכתי מביתי שבסמוך לישיבת חברון בגאולה וצעדתי במעלה השכונה לעבר רחוב יפו, שם ברחוב יפו היה קיוסק שפעל כל שעות הלילה ובו ידעתי אוכל להשיג סיגריות.
ואכן באתי אל הקיוסק, והמוכר המנומנם מכר לי חפיסה. בדרך חזור נתתי אל ליבי סיפר רבי ברוך מרדכי, 'ברוך, זה מה שאתה שווה'? סיגריה יכולה להקים אותך מהגמרא ולקחת אותך בלילה עד לרחוב יפו'?… ובו ברגע החלטתי להפסיק לעשן.
הרבנית התעוררה בבוקר השכם, ומיד לאחר שאיחלתי לה בוקר טוב, סיפרתי לה על החלטתי להפסיק לעשן, היא חיכתה ואמרה: 'לו יהי', כשהיא בעצם לא מאמינה באמת כי אחזיק בהחלטה זו, משום שצריכים אתם להבין, עישון סיגריות היה דבר סטנדרטי ש'כולם' לקחו בו חלק, 'מי לא עישן אז'..
אבל מאז ברוך ה' לא עישנתי כלל. זוהי גבורה, החלטה חזקה ויציבה, לנצח לא את הזולת, אלא לנצח את עצמי.
נהגו לומר בשם הגאון הצדיק רבי מסלנט זצ"ל: "לשבור מידה אחת קשה מלסיים את הש"ס", אבל "בשביל לסיים את הש"ס על האדם לשבור כמה וכמה ממידותיו".
