הקפות בשמחת תורהת, מה המקור של המנהג ?
כתב הרמ"א (סי' תרסט ס"א) "ונהגו במדינות אלו להוציא בשמחת תורה, ערבית ושחרית, כל ספרי תורה שבהיכל, ואומרים זמירות ותשבחות. וכל מקום לפי מנהגו. ועוד נהגו להקיף עם ספרי התורה הבימה שבבית הכנסת, כמו שמקיפים עם הלולב, והכל משום שמחה".
וכן מובא בזוהר הקדוש (פנחס דף רנו ע"ב) "ונוהגים למעבד [לעשות] ישראל עמה חדוה, ואתקריאת [ונקראת]שמחת תורה. ומעטרן [ומקשטים את] ספרי התורה בכתר דיליה, רמז ספר תורה לתפארת, שכינתא עטרת תפארת".
ונוהגים להקיף את התיבה שבע פעמים בערבית שחרית ובמנחה ובמוצאי שמיני עצרת הנקראות "הקפות שניות" (מרן החיד"א בספר לדוד אמת ס"ס כו, מ"ב סק"י, כה"ח אות לא).
וכן נהגו גדולי הדורות רבינו האר"י הקודש זיע"א שאמר שהמעלה העליונה שהשיג באה לו ע"י שהיה משמח בכל עוז בשמחה של מצוה, והגר"א מוילנא זצ"ל (שער הכוונות ענין סוכות-יום שמח"ת, ספר מעשה רב סי רכב), וכמו שנאמר על דוד המלך ע"ה "ודוד מכרכר בכל עוז לפני ה'", שהיה מכה ידיו זו על גב זו, ולכן מותר לרקדו ביום טוב לכבוד התורה הקדושה (מג"א סק"א, בא"ח פר וילך הי"ח, מ"ב ס"ק יא, כה"ח אות כג).
ולכן ישתדל כל אחד לשמוח בשמח תורה שמחה גדולה לכבודה של התורה הקדושה, ואל יאמר אדם אין זה מכבודי לרקד לפני העם כאחד הרקים, אלא ישמח האיש בכל מאודו וישא ברכה מאת ה' יתברך נותן התורה (ראה בשער הציון סק"י בשם שו"ת המהרי"ק סי' ט).
הקפות בשמחת תורהת, מה המקור של המנהג ? – עוד מאמרים
