סיפור נפלא ומחזק במיוחד באהבת התורה והעצה להרגיש במתיקות, סיפר מגיד המישרים הנודע הגאון הצדיק רבי ראובן קרלנשטיין זצ"ל בספרו 'יחי ראובן' (חומש דברים עמ' ).
וכה סיפר: באחת השנים, ניגש בחור למשמשו ונאמן ביתו של מרן הגאון הצדיק רבי אהרן יהודה לייב שטיינמן זצ"ל, רבי יצחק לוינשטיין ז"ל וביקש ממנו: "שמע, אני רוצה כעת להיכנס אל הרב, אבל רצוני כי תבטיח לי, שלא תפריע לי לדבר כל אשר עם לבבי". "מדוע שאפריע לך?" שאל רבי יצחק, "כי אני רוצה לשפוך כל מה שיש לי בלב לפני הרב, הכל!" ענה הבחור, ורבי יצחק חשב לעצמו, "מה כבר הבחור יכול לומר ואמר לו שהיכנס אל הרב".
הבחור נכנס לחדרו של הרב שטיינמן והציג לו תמונה של בשר מבושל. שאל אותו הרב: "מה זה?" "זה בשר מאוד מאוד טעים הוא נקרא סטייק. האם הרב רוצה שאני אביא לו כזה בשר לאכול? ושהרב ידע שאני יכול להביא לו בשר משהו משהו", אמר הבחור. "לא. אל תביא לי כלום", השיב הרב. "אולי גלידה, משהו מיוחד עם קצפת וטעמים שוקולד ווניל?אני יכול להביא לרב יש בחנות גלידות מאוד טעימות…".
הרב שטיינמן תמה ולא הבין מה רצונו של הבחור, שהשיב לו מעומק ליבו: "ראש הישיבה!" פנה הבחר לרב, "אני מסתובב כבר עשר שנים בישיבות, מנסה, נלחם, נאבק אבל אין לי טעם בגמרא, אין לי טעם בלימוד. רק בבשר ובגלידה… מה אני יכול לעשות שאין לי טעם בתורה? אין לי שום טעם. אני מרגיש מסכן! מסבירים לי 'תראה, תראה, התורה כל כך מתוקה' – אבל אני לא מרגיש שהיא מתוקה לי. אני אומר לראש ישיבה, אם הוא רוצה, אני אביא לו סטייק ויראה שסטייק כן טעים לכל הדעות… אבל התורה אני לא מרגיש כלום!".
הרב שטיינמן אמר לו: "איני צריך שתביא לי מכל המאכלים שאמרת, אין לי טעם בזה, ואני לא צריך את זה". אמר הבחור: "ולי, אין טעם בלימוד. מה רוצים מהחיים שלי? אילו תביעות אפשר לתבוע ממי שאין לו טעם ברוחניות?!".
כואב הלב הבחור דיבר באמת ובתמים פשוט אין טעם בלימוד!
השיבו הרב שטיינמן במתק שפתיו: "אולי אתה יכול להגיד לי מה האוכל הכי מתוק שיש בעולם?", הבחור התחיל לחשוב, והשיב: "הרב, אני לא יודע כעת לומר בדיוק, אין לי כרגע מנוחה לחשוב ולדעת מכל המאכלים הטעימים בעולם מה הכי טעים".
"אני כן יודע", השיב לו הרב ברכות. "האוכל הכי מתוק בעולם הוא דבש. הוא המתוק ביותר ואין חולק על כך… ואספר לך מה שהיה פעם בעירנו. יהודי קיבל אורח חשוב ורצה לכבדו, וכיון שהיה לו דבש טהור הגיש לו ואמר 'יענקלה, קח לך כפית דבש ויהיה לך טעים בפה'. 'בסדר'. יענקל אחז בידו בכפית מלאה דבש ובירך: 'ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו'. הכניס את הדבש לפה 'המאכל הזה מר כלענה… הוא כך מר ואי אפשר לאכול אותו!". המארח לא הבין מה קורה ואמר 'טוב גם אני אנסה לטעום מהדבש'. המארח בירך "שהכל" וטעם 'נו זה דבש אמיתי! טעים מאוד ומתוק, כיצד אפשר להגיד על זה מר?'.
שאל אותו המארח: 'תגיד לי, אולי יש לך פצעים בפה?', 'כן בשפתיים, ובעיקר פצעים בלשון' השיב האורח. 'אם כך, הכל מובן' אמר המארח והוסיף: 'מה אתה רוצה? הפה שלך מר, לא הדבש… הפצעים הללו גורמים לך לאבד את המתיקות של הדבש ומכאיבים לך בפה, ואתה טועם בכל דבר טעם מריר!'.
הרב שטיינמן זצ"ל סיים את סיפורו, ופנה לבחור: "אתה אומר שאין לך טעם בלימוד? שאין לך מתיקות בתורה? זה בגלל שהפה שלך מלוכלך… אתה מדבר ניבולי פה, לשון הרע ורכילות, אתה שקוע בחטאי הלשון הנוראים, היאך אתה רוצה להרגיש את מתיקות התורה?! תחזור בתשובה, יהיה לך פה נקי, תפסיק לעשות עברות. או אז, תראה איזה טעם יהיה לך בלימוד התורה!"…
