האברך למד אמונה מהצעקות של העשיר
מסופר על אברך ירושלמי שפרנסתו עלתה לו בקושי רב ומצבו הכלכלי היה בכי רע. בלית ברירה הוצרך לכתת רגליים לארצות ניכר, לוץ לארץ להסתובב בין נדיבי עם ולהתרימם כדי להשׂיא את צאצאיו. באחד הימים נכנס לביתו של עשיר גדול עתיר נכסים, וביקש את תרומתו. הלה החל לצעוק עליו צעקות רמות והפליא בו טיעונים קשים: "כיצד אינך מתבייש לבוא
ולהתרים אותי? הרי אני עובד כל כך קשה על כספי, אני לא ישן בלילות מרוב מתח ודאגה מעסקי. מבוקר ועד ערב אני עסוק בהצלחתם, ואילו אתה… בן ישיבה 'פרזיט', אינך עושה דבר… אינך מתבייש להעיז פניך לבוא ולדרוש ממני כסף?".
האברך עמד ושמע את הכל בשוויון נפש ובדומיה, מבלי להוציא כל הגה מפיו, ומבלי להראות שום סימני רתיעה.
לאחר דקות ארוכות של צעקות, הוציא העשיר שלוש מאות דולר והעניק לו… לפני יציאתו מהבית, שאל אותו העשיר: "אינני מבין אותך, אבקש שתסביר לי משהו: אני עומד וצועק עליך במשך דקות ארוכות, כיצד אתה נשאר כה קר ואדיש כאילו הדבר אינו נוגע ללבך כלל?, וכי באמת אין זה מכאיב לך שאני צועק עליך?…".
השיבו האברך: "אומר לך את האמת, לפני שיצאתי מהבית לאסוף כספים בחוץ לארץ, הצטיידתי ברשימה מסודרת של כתובות בהן אני אמור לבקר. אחת הכתובות שהופיעה ברשימה היא הכתובת שלך. במשבצת הערות נכתב אודותיך כך: 'האיש צועק רבע שעה, אולם בסוף נותן שלוש מאות דולר'… והיות שידעתי כי מצפה לי מתנת יד הגונה לאחר קיתון הצעקות, הרגשתי שהצעקות הן רק תנאי מקדים כדי לקבל את התרומה, והוקל לי לקבלן…".
זוהי בדיוק נקודת האמונה. כאשר האדם קובע בלבו שהכל מתוכנן ונעשה בגזירת עליון, הקשיים אינם מעיקים עליו! האמונה הזאת נוטעת בו את ההכרה שזהו חלק מהתהליך שהוא אמור לעבור, והכל לטובתו. הידיעה הזאת מחזקת אותו ונוסכת בו תקוה לעבור את הקשיים בצורה קלה יותר.
(מתוך הספר 'אוצרותיהם אמלא')
האברך למד אמונה מהצעקות של העשיר – עוד סיפורים
