פרשת בשלח – תאמין אתה מסוגל!
הגיע העת בו עם ישראל יוצאים ממצרים, משנים את חייהם מעבדות לחרות ומשעבוד לגאולה. מעניין הוא לראות איך עם שלם שהיו לעבדים וסבלו סבל רב יוצאים ממצרים כבני חורין מעוטרים בשלל זהב וכסף "ביד חזקה ובזרוע נטויה". אלא שהנס לא הושלם עד אשר יקרע ים סוף לפניהם בצורה מופתית.
אמרו חז"ל במדרש (שמות רבה כד) שבעת קריעת ים סוף נגזר הים לי"ב שבילים וכל שבט עבר בשביל מיוחד, ובין השבילים היתה חומה שקופה כעין זכוכית המבדילה בין השבילים כדי שכל שבט יראה את השבט האחר ולא יעלה בדעתו שהאחרים טבעו בים. ובנוסף נטע הקב"ה אילנות מלאים פירות משובחים בתוך הים וכאשר תינוק בכה נתנה לו אמו מפירות העץ. פשוט ניסי ניסים.
ואם לא די בכך, כתוב בפסוק: "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ" (יד, לא). האמונה בה' ובמשה עבדו הביאה את עם ישראל לשיר ולשבח את הקב"ה על כל הניסים אשר עשה עמהם עד עתה: "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה'" (טו, א).
ונשאלת השאלה, מדוע חיכו בני ישראל עד עתה ולא אמרו שירה עוד בהיותם במצרים כאשר קיבלו המצרים את עשר המכות?! ובכלל מה היא אותה היד הגדולה שראו עם ישראל? רבינו ה'בן איש חי' זיע"א מסביר זאת על פי משל: לאחד שנחבל בידו וכתוצאה מכך נהיה בבשרו פצע של מוגלה, בני ביתו הזמינו לו רופא אשר ראה ובדק את הפצע ולבסוף קבע שיש לחפור בבשר החי ולהוציא את המוגלה, נכון זה יכאב אך אין מנוס זהו הטיפול המתבקש עם כל הצער והכאב.
הטיפול היה כרוך בכאבים עזים שעל הרופא לחפור בבשר החי ולהסיר שכבה אחת של מוגלה, רק שאי אפשר לעשות זאת בפעם אחת.
ולכן מידי יום הגיע הרופא אל ביתו, חפר בבשרו וחתך מעט משכבת המוגלה, מרח משחה וחבש את הפצע בתחבושת. בכל יום היה החולה מתחנן לפניו שירפה ממנו ויניח לו ולא יכאיב לו עוד, "אינני מסוגל…" זעק האיש, והרופא השיבו בדברי נחמה ועידוד: "הנה אנו כבר מסיימים את הטיפול… זהו סיימנו!", אלא שלמחרת היה הרופא מגיע שוב לביתו וממשיך בטיפול הלא נעים בלשון המעטה, החולה התייסר בכאביו ובכל טיפול התעצמו והתגברו כאביו ובלית ברירה הפסיק להאמין לרופא שאוטוטו מסיימים את הטיפול וידו תחזור להיות כבראשונה ובכך יהיה סוף וקץ לעינויו ומכאוביו. יום אחד ראה הרופא שסימני החלמה מראים כי הפצע הולך ומחלים, והיום יהיה הטיפול האחרון. מיד הודיע לחולה וביקש לשמחו כי זהו הטיפול האחרון. יש לי בשורה טובה עבורך: "היום הוא באמת הטיפול האחרון", החולה הגיב בפרצוף חמצמץ וכאילו אינו מאמינו. הרופא ניסה לגרום לו להאמין לדבריו, נטל את סכין המנתחים בו חפר בבשרו ושבר אותו לנגד עיניו, עכשיו אורו עיני החולה והוא האמין כי אכן היה זה הטיפול האחרון.
והנמשל בצידו: שנים רבות בני ישראל היו משועבדים במצרים בעבודה קשה בחומר ובלבנים, בניהם נשחטו על ידי פרעה הרשע ונזרקו ליאור, רכושם ניטל מהם, רוח של דכדוך ועצב ליווה אותם.
עד שיום אחד ראו את המכות ניחתות על המצרים, מכה אחר מכה אלא שעדיין לא נגאלו. ובהגיע היום בו יצאו ממצרים, נודע הדבר לפרעה ולמצרים וחרטה עמוקה חשו על ששחררו את בני ישראל והחלו לרדוף אחריהם בסוסים ובפרשים כדי להחזירם.
אמרו חז"ל (פסחים קיח:) כאשר עברו בני ישראל את ים סוף, עדיין היה הפחד וחשש בליבם: "כשם שאנו יוצאים מצד זה, כן המצרים יוצאים מצד אחר", ויחזירו אותנו להשתעבד להם במצרים, או אז ציווה הקב"ה את הים שיפלוט את המצרים מתים על שפת הים, ויראו אותם בני ישראל כשהם מתים ובכך הוסר כל חשש, והבינו כי זוהי ישועת ה' והחלו לשורר את השירה.
ובאשר לשאלה השניה, מה היא היד הגדולה? ממשיך רבינו ה'בן איש חי' ועונה: כי אותה "היד הגדולה" היא ידה של בתיה בת פרעה שירדה לרחוץ ביאור וראתה את משה רבינו בתיבה בסוף אשר ביאור, היא הושיטה את ידה עד היכן שידה משגת ונשתרבבה ידה כמה אמות (סוטה יב:), וכעת בבואם לומר שירה ולהודות לה' על הנס שנעשה להם בקריעת ים סוף, אך יחד עם זאת אינם שוכחים את הנס שארע להם לפני שמונים שנה, וזוהי אותה היד הגדולה של בת פרעה, שלולא הנס ההוא, מי היה מוציאם ממצרים וקורע להם את הים?! אף פעם לא מאוחר להודות לה' על ניסיו ונפלאותיו עמנו.
כל אחד והניסיונות שלו כל אחד והקשיים שלו, לכל כאב ולכל ניסיון יש קץ וסוף, עלינו להאמין שכל הקורות איתנו זה לטובתנו ויבוא יום ונבין זאת. מסופר אודות בחור אחד שבא לפני מרן ה'חזון איש' זצ"ל וביקש ברכה, התעניין החזון איש: "במה לברך אותך?", ענה הבחור: "שלא יהיה יצר הרע יותר!", השיבו ה'חזון איש': "אני מבין שאתה לא רוצה לחיות ובקשתך למות!". "חס ושלום!" נזעק הבחור והסביר: "מבקש אני להמשיך את חיי אבל ללא הניסיונות מהיצר הרע!". הסביר לו ה'חזון איש': "בלי היצר הרע למה לך חיים? הלא בזכות הניסיונות והמלחמות של היצר אנו חיים, ואם הם יפסקו אז גם חייך חלילה יפסקו". ללמדנו שבסוף היסורין והקשיים יפסקו ויהיו נחלת העבר, ואם נשכיל ונודה לה' על כך רק נתעלה ונרוויח.
פרשת בשלח – תאמין אתה מסוגל! – עוד מאמרים
