פעמים ונתקל האדם בניסיון קשה, האם להִדבק במידת האמת או שמא אפשר ל'עגל' פינות. אדם שבא לראיון עבודה ואם יאמר דבר מסויים יתכן ולא יתקבל לעבודה, או אדם מבוגר שלא התחתן ונשאל מהו גילו, עליו לומר רק את האמת, והדובר שקר הרי שעובר על אונאת דברים שאמרה התורה: "ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלוקיך" (ויקרא כה, יז). ומובא בחז"ל (בבא מציעא נח:) שהחמירו מאוד באונאת דברים. "אמר רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחאי: גדול אונאת דברים מאונאת ממון, שזה נאמר בו 'ויראת מאלוקיך', וזה לא נאמר בו 'ויראת מאלוקיך'. רבי אלעזר אומר עוד הבדל ביניהם, אונאת דברים זה בגופו ואונאת ממון זה בממונו. הוסיף רבי שמואל בר נחמני ואמר אונאת ממון ניתן להישבון, ואילו אונאת דברים לא ניתן להישבון". ללמדנו מהי חומרתה.
וכך אומר שלמה המלך ע"ה (משלי יב, יט): "שפת אמת תיכון לעד". מסביר רבינו ה"מצודת דוד", שהמדבר אמת דבריו מתקיימים לעולמי עד, אבל המדבר לשון שקר אין דבריו מתקיימים כי אם בעת האמירה, אבל לאחר מכן יתברר השקר.
ולפנינו מעשה מאלף המובא בספר "ופריו מתוק", אותו סיפר הגאון רבי רפאל שמואלביץ זצ"ל ראש ישיבת מיר בירושלים: "אחד מהתלמידים שלמד בישיבת מיר לא זכה למצוא את זיווגו במשך שנים רבות. הוא עבר כבר את גיל העשרים וחמש, ושלושים, וראה את חבריו מתחתנים והוא 'תקוע'.
ככל שהזמן חלף, המצב החמיר ותחושותיו היו קשות. הוא הגיע לגיל שלושים ושש, אך עדיין לא מצא את השידוך המתאים לו. היו אלו ייסורים קשים מאוד אשר עברו עליו ועל הוריו בכל התקופה הארוכה הזו, אבל לכל סבל יש גם סוף. ובהגיעו לגיל שלושים ושבע הוצעה לו הצעת שידוך שעל פניה נשמעה כמצוינת, נערה כבת עשרים ושמונה הצעירה ממנו בתשע שנים, ונודע שהיא בעלת מידות טובות, צנועה ויראת ה', הבחור הוקסם מהצעה.
לקראת הפגישה עמה, ניגש הבחור אל ראש הישיבה, הג"ר רפאל זצ"ל, ושאלו: "מן הסתם, במשך הפגישה תשאל אותי הבחורה מה גילי, מה עליי להשיב כדי שלא להרתיע אותה? חשבתי שאולי כדאי לי 'לעגל' את הגיל, ולומר שהנני צעיר בכמה שנים מגילי האמיתי. האם מותר לי לנהוג כך?", שאלה מעניינת.
הבחור הוסיף לטעון: "הלוא שנה, שנתיים פחות או יותר, זהו דבר שולי ביחס לתכונות אופי ולמידות האדם, ואם כן אולי רצוי שאנמיך מעט את הגיל, כי כשאגלה את גילי האמיתי, היא עלולה להיבהל מגילי המבוגר ופשוט להפסיק את המשך הפגישות". ראש הישיבה השיב לבחור: "זו אכן שאלה קשה. והיום בצהריים אני נוסע לבני ברק, וב"ה אכנס אל מעונו של מרן הרב שטיינמן זצ"ל ואשאל אותו על כך". הבחור שמח מהרעיון והמתין לתשובה.
הגאון רבי רפאל שמואלביץ נכנס לביתו של הרב שטיינמן, והציג בפניו הרב את שאלת הבחור. הרב שטיינמן שמע את הדברים והשיב: "שמע, חיסרון אחד כבר יודעת הנערה על הבחור – שהוא מבוגר ומעוכב שידוך זמן רב; ולא כדאי שהיא תגלה עליו עוד חיסרון – שהוא גם שקרן! הרי בודאי קודם הפגישה היא תבדוק היטב, בחקירות ודרישות, מהו גילו המדוייק של הבחור המבוגר, ובכל זאת, כבר בתחילת הפגישה היא תשאל אותו מהו גילו; אתה יודע מדוע היא שואלת, וכי לא ביררה זאת קודם לכן? אלא שהיא מכירה בעובדה שבחורים מבוגרים בגילאים שכאלו, מרבים לשנות מן האמת ולהפחית מגילם האמיתי, וממילא כשהיא שואלת לגילו, כוונתה היא לבחון אותו, האם יאמר את האמת או שמא ישקר, ולכן סיים הרב שטיינמן, כדאי לו להיזהר שלא יצא שקרן".
ראש ישיבת מיר נדהם מעומק תבונתו של הרב שטיינמן זצ"ל, ומיהר להעביר לתלמידו את הדברים. הבחור שמע זאת, והחליט לציית לדברי רבן של ישראל, ולכן יאמר בפגישה את האמת בכל מצב. הפגישה החלה, וכבר בתחילתה שאלה הנערה את הבחור לגילו. והבחור נקט בגילו האמיתי. ב"ה לבסוף השניים מצאו התאמה בפגישות, ואחר זמן קצר החליטו בשעה טובה להתארס.
לאחר האירוסין, סיפרה הכלה לחתן: "עוד לפני שנפגשנו, ערכתי בירור יסודי אודות הגיל המדויק שלך. שהסיבה ששאלתי אותך מיד בתחילתה של הפגישה הראשונה בן כמה אתה, הייתה על מנת לבדוק האם הינך דובר אמת, או שמא השקר רגיל על לשונך. ידעתי שבחורים רבים משנים מן האמת בגילאים כאלו, וכשהשבת לי שאתה בן שלושים ושבע, התרשמתי מאוד ממידת האמת שבך, והחלטתי להמשיך את הפגישות…". כשאומרים את האמת לעולם לא מפסידים ורק מרוויחים מכך. המילה אמת בנויה מאותיות עם שתי רגלים לכל אות: א', מ' ות' להראות שהאמת יציבה ועומדת (שבת קד.), והדבק בה אינו מפסיד לעולם.
