
מה הטעם שמפטירין בנביא בשבת? וממה יש להיזהר בעת קריאת ההפטרה?
כתב מרן השו"ע (סי' רפד ס"א): "מפטירין בנביא מעניינה של פרשה, ואין פוחתים מעשרים ואחד פסוקים, אלא אם כן סיים הענין אף בפחות מעשרים ואחד פסוקים כגון 'עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל זִבְחֵיכֶם' ". וכתב המ"ב (סק"ב), שהעשרים ואחד פסוקים הללו הם כנגד השבעה עולים לתורה, שכל אחד צריך לקרות שלושה פסוקים לפחות, ויש לקרות בתורה תחילה מפני כבודה.
והטעם שמפטירין בנביא, כתב האבודרהם (בדף מז ע"א, הוב"ד באמת ליעקב) מפני שפעם אחת גזרו גזירה על ישראל שלא יעסקו בתורה, ולא היו יכולים לקרות בתורה בפרשת השבוע, ולפיכך תיקנו להפטיר בנביא מענין הפרשה, ואף על פי שהגזרה בטלה, מנהג זה לא בטל. ונקראת הפטרה משום שנפטרים בקריאתה מקריאת התורה (וכ"כ בחזו"ע שבת ח"א עמ' שח בהערה).
ואם טעו והפטירו בהפטרה אחרת שאינה מענייני הפרשה, יש אומרים שיצאו ידי חובה (טהרת המים מערכת ה אות צג), אולם רוב האחרונים הכריעו שלא יצאו ויחזרו ויפטירו בברכה (חזו"ע ח"ב עמ' שלז). אם טעו בימי בין המצרים וקראו הפטרת השבוע, במקום הפטרת דברי ירמיהו, ישלימו ההפטרה בשבת שאחריו. ובזמן קריאת ההפטרה, יש להיזהר שלא לקרוא בקול רם יחד עם המפטיר (כסף משנה פי"ב מהלכות תפילה הי"ג), ויש שהיו גוערים באנשים שהיו אומרים ההפטרה בקול ונשמע קולם לנמצאים לידם (מהריק"ש סי' רפד), ואם יקראו כולם בקול רם עם המפטיר יהיו ברכותיו לבטלה (מ"ב ס"ק יא), אולם רשאי לקרוא ההפטרה בלחש עם המפטיר, וישמע ממנו הברכות לפני ואחרי ההפטרה (מג"א סי' רפד סק"ה בשם האר"י ז"ל, כה"ח אות לב), ויש שלא מיחו בקוראים בקול רם כדי שלא לביישם (שו"ת חתם סופר סי' סח), אך להלכה יש להשתיקם ע"י דפיקה בתיבה בנחת (שו"ת יביע אומר ח"י חיו"ד סי' נז).
מה הטעם שמפטירין בנביא בשבת? וממה יש להיזהר בעת קריאת ההפטרה? – עוד הלכות