בפרשת בא נאמר הציווי: "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'" (שמות י, ב).
מה הכוונה 'התעללתי במצרים'? ופירש רש"י הקדוש 'התעללתי – שיחקתי'. הגאון הצדיק רבי אלימלך בידרמן שליט"א הסביר זאת במשל נאה. כך אמרו המושלים, משל לערל עשיר רשע, שנכנס פעם לפונדק דרכים, ומצא שגוים רבים יושבים וסועדים את ליבם, וביניהם נמצא יהודי אחד ויחיד.
החליט הערל ברשעותו שעתה זו 'הזדמנות' נקרתה בפניו להצר ולהציק לאותו יהודי. מכיוון שכך, ציווה על המוכר שיגיש לכל הסועדים מנה של דגים יקרים אשר ריחם הטוב נודף למרחק מרחקים על חשבונו, ולכולם מלבד היהודי היושב בפינת אולם האוכל.
הדגים הוגשו לערלים שאכלו מהם בתאוותנות עד תום, לאחר מכן ניגשו הערלים לאותו עוכר ישראל והודו לו על שהוזיל מממונו על הדגים עבורם, ביניהם ניגש גם היהודי והודה לו. כראות אותו רשע שאין היהודי מבין שכל המטרה הייתה להרע לו ולהציק לו, החליט להוציא שוב סכום גדול מכיסו ועתה ביקש מאת המוכר שיתן לכל הערלים מנת 'בשר בקר' וכל שאר מטעמים, וכמובן מלבד היהודי היושב בקרן זוית החדר.
שוב ניגשו אליו כל הערלים והודו לו, וגם היהודי הודה לו מעמקי לבבו. כעת כבר גבר קצפו של אותו עוכר ישראל פי כמה וכמה, ושוב הוציא סכום גדול ביותר וציווה למוכר להשקות את כל הערלים מכל היינות הטובים והמשובחים ביותר שיש לו מאותם יינות עתיקי יומין.
אמנם אף בפעם הזאת עבר היהודי בין הערלים והודה לו מקרב לבו. הערל הרשע כבר לא יכל לעמוד בזה ושאל את היהודי לפשרן של דברים, "מדוע אתה מודה לי? הרי לא אכלת מהדגים והשר ואף לא שחית מהיין המשובח?!". היהודי חייך חיוך רחב וענהו, "הלא אני הוא בעל הפונדק, וכל המעות שהוצאת ליהנות את הערלים בעצם אף אני נהניתי ועוד ברווח גדול, ועל זאת אודה לך…".
והנמשל, כך היה פרעה הרשע שבתחילה טען שלא יישלח את עם ישראל מארץ מצרים, ולבסוף לא רק שלח אלא אף נתן להם אוצרות גדולים של כסף וזהב, ואם לא די בכך, הרשע אף ליווה את בני ישראל בצאתם ממצרים.
כך ידע כל אדם שיש השגחה פרטית על כל פרט מחייו ואין חבירו יכול להרע או להזיק לו, באם אין רצונו של מקום כך, ואדרבה כמה שיציק וישתדל לגרוע ממנו אינו אלא כמחזקו ומוסיף לו רוב טובה. (באר הפרשה )
