פרשת בחוקותי
חוקים יש לקיים!
התורה הקדושה נקראת "חוק", וגם הבריאה, השמים והארץ, נקראים הם "חוק", שכך נאמר: "אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיהו לג, כה). ללמדנו אומר בעל ה"אשיב אברהם" שהתורה היא חוק בדיוק כמו השמים והארץ, ולכן כשם שאנו מבינים שהשמים והארץ אינם משתנים לעולם, כך גם התורה לא תשתנה מחמת הזמנים, ואי אפשר להתיר איסורים או לשנותם בטענה ש"הזמנים השתנו".
העיקר התשיעי מבין שלוש עשרה העיקרים, אותם מנה רבינו הרמב"ם בפירושו למשניות (סנהדרין פ"י, מ"א): "שזאת התורה לא תהא מוחלפת, ולא תהא תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו". ועל כן אנו מאמינים באמונה שלמה שתורתנו הקדושה נצחית היא, וכל אמריה, וכל מצותיה והוראותיה אקטואליים הם בכל דור ובכל זמן ועת.
טענתו של עגלון
וכפי שמסופר על אחד מהסוחרים ששכר עגלון ונסע עמו ליריד השנתי הגדול. בטרם יצאו לדרכם, הודיע הסוחר לעגלון שהוא חייב להגיע ליריד בזמן, ועליו לדעת שאם יאחר, לא ישלם לו פרוטה עבור הנסיעה.
היה זה בחודש טבת והשלג נערם, גלגלי העגלה הסתובבו באיטיות עד שנעצרו כליל ונשברו. או אז העגלון נאלץ לרדת מעגלתו ולנסות לתקנם, כך או כך רק לאחר עיכובים רבים הגיעו לבסוף למחוז חפצם, יומיים לאחר סיום היריד הגדול.
הסוחר טען לעגלון: "אינני משלם שכרך". דבריו עוררו את כעסו של העגלון, ובין השניים התפתח דין ודברים, עד שלבסוף ניגשו לרב העיר שיפסוק ביניהם. שאל רב העיר את העגלון: "האם זה נכון שהסוחר התנה עמך תנאי מראש?", ענהו העגלון: "כן". ושוב שאל הרב: "ואפילו במקום אונס?", "כן" השיבו העגלון. "אם כך" פסק הרב, "על פי דין תורה הסוחר אינו חייב לשלם לך!".
נעמד העגלון על רגליו ואמר "כבוד הרב, באיזה חודש בשנה ניתנה לנו התורה?" הרב השיב: "בחודש סיון". "נו בטח", אמר העגלון, "בחודש סיון זה קיץ וחם, ולכן הדין עם הסוחר, אבל אם התורה הייתה ניתנת בחורף הקר, בחודש טבת, כאשר שהשלגים נערמים בדרכים והעיכובים רבים, הדין היה אחרת".
טענת שטות היא זו שהתורה משתנה לפי הזמן, אך העגלון בטוח שהדין שנפסק לו הינו לפי מזג האוויר. והאמת היא, שלא התורה משועבדת למן דהוא או לזמן, אלא הבריאה כולה משועבדת לתורה הקדושה.
למה בלשון חוק?
נאמר בתחילת פרשת בחוקותי: "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" (כו, ג). ושואל רש"י הקדוש זצ"ל: "יכול זה קיום המצות כשהוא אומר ואת מצוותי תשמורו הרי קיום המצות אמור, הא מה אני מקיים אם בחוקותי תלכו, שתהיו עמלים בתורה".
ומוסיף ושואל רבינו חיים בן עטר זיע"א, ה"אור החיים" הקדוש, מדוע נקרא עמל התורה בלשון 'חוק' – "אם בחוקותי תלכו"?
ומיישב, כי מצוות לימוד התורה אינה כשאר המצות שאם קיים אותה האדם נפטר מחיובו ממנה, אלא מצוה זו אין האדם נפטר ממנה, ואפילו דברים שלמד פעמיים ושלוש פעמים ונטועים אצלו, חייב לחזור עליהם, כי חפץ ה' בעסק התורה חוקה חקק.
וכך אמרו חז"ל (קה"ר א, יג): "כדי שילמד האדם תורה בחשק רב תמיד, גזרה חכמתו יתברך שיהיה האדם לומד ושוכח". חוק מקיימים בין אם מבינים ובין אם לא!
זאת אומרת, רצונו של הקב"ה, שגם אם אתה יודע את כל התורה כולה, תעמול ותתייגע שלוש וארבע פעמים, שאין זה ראוי שתבוא ותגיד: "אני יודע, מה אני צריך ללמוד?!". ובשונה ממקצועות החול, אם האדם רכש כבר את ידיעתם שוב אינו צריך ללמוד ולהחכים בהם יותר, ברם, בתורה יש חוק, והיא מחייבת ללמוד ולהגות באמריה יומם ולילה לאין מספר, ואף אם כבר ידעת.
וכעת עלינו להבין מדוע נכתב בפסוק "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ" בלשון רבים, ולא "אם בחוקי תלך" בלשון יחיד? מה כללה התורה כשאמרה בלשון רבים?
והשיב ה"אור החיים" הקדוש, שנכתב בלשון רבים לכלול גם על התורה שבכתב וגם על התורה שבעל פה. שה' חפץ שנהגה בתורתו כאות לחוקה בטבע, שאמרו חז"ל (חגיגה ט:): "אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים, לשונה פרקו מאה ואחד". ויש רמז לדבר "כי לא דבר ריק הוא מכם".
כלומר מכם הוא ריק, אם אתה מרגיש בתוכך ש"זה לא זה", זה אומר שאתה ריק ולא התורה ח"ו. ואמר שלמה המלך: "ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין" (שה"ש א, ב). כאשר האדם משנן את לימודו כמנין "פיהו", מרגיש הוא את אהבת ה' וקרבתו אליו.
שונה פרקו מאה ואחת
יום אחד פגש הגאון רבי אליהו מוילנא זצ"ל חבר ילדות, כבר אז שִמעו של הגר"א התפרסם בכל עולם. אותו חבר שאלו: "היאך זכית לגדולה הזו?". הגר"א חייך והשיב לו: "האם כבודו מכיר את מאמר חז"ל 'אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים, לשונה פרקו מאה ואחת'? ענהו החבר: "בודאי". שוב הקשה הגר"א: "אמור לי בכנות האם הינך מאמין בזה"? החבר הסמיק ואמר: "בודאי שאני מאמין מה השאלה בכלל?!" "יפה מאוד" אמר לו הגר"א: "אני לא רק האמנתי להם, אני גם בדקתי".
#פרשתהשבוע: פרשת בחוקותי
לעוד כתבות מעיינות בנושאים שונים,פרשת השבוע, הלכות, סיפרי צדיקים… ועוד
