מעמד הר סיני וזמן מתן תורתנו הקדושה אשר ניתנה מה' לעמו ישראל, הינו מאורע אשר נצטווינו לזוכרו תמיד (הרמב"ן בסה"מ לאוין מצוה ב). הנה עם שלם יוצא ממצרים, בעברם הקצר למדי היו עוד עבדים לפרעה מלך מצרים וראו בעיניהם את היד הגדולה של ה' היאך שודדו מערכות הטבע שברא וקרע להם את ים סוף והעבירם בתוכו בחרבה. וכעת עומדים הם למרגלות הר סיני הצנוע שבהרים ורואים קולות וברקים והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש… ויחרד כל ההר מאוד.
מבין עשרת הדיברות אותם שמעו שתי הדיברות הראשונות נאמרו מפי הקב"ה: "אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָיַ" (כ, ב). אך את שאר הדיברות שמעו ממשה על פי בקשתם: "וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹקִים פֶּן נָמוּת" (כ, טו). עם ישראל פחדו מאוד, וחיל ורעדה אחז בהם מאימת המחזה הנורא. ועלינו להאמין שרק ה' הוא האלוקים ואין זולתו, ואל לנו לפנות ח"ו לאלילים אחרים. ואותם ההולכים אחריהם מבלים את חייהם בהבל וריק. ברם, לא די שנדע ונאמין בה' עלינו לקיים גזרותיו ומצוותיו וחוקיו. אמרו חז"ל (מכילתא פר' יתרו ו) אם נאמר "אנכי ה' אלוקיך", מדוע נאמר גם: "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני"? אלא משלו משל למלך בשר ודם שנכנס למדינה, אמרו לו עבדיו: "גזור נא עלינו גזרות". אמר להם: "לא! כשתקבלו את מלכותי, אגזור עליכם גזרות, שאם מלכותי לא יקבלו, גם את גזרותיי לא יקבלו". כך אמר להם המקום לישראל: "אנכי ה' אלקיך", "לא יהיה לך אלהים אחרים", אמר להם: "אני הוא שקיבלתם מלכותי עליכם במצרים?" אמרו לו: "כן". או אז אמר להם: "וכשם שקיבלתם מלכותי עליכם, קבלו גזרותיי".
כלל לימדנו רש"י הקדוש בפרשתנו עוד בטרם נאמרה אליהם הדיברה הראשונה: "וַיְדַבֵּר אֱלֹקִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר" (כ, א). "אין [שם] אלוקים אלא דיין וכן הוא אומר (שמות כב, כז) "אלוקים לא תקלל" ותרגומו "דיינא" לפי שיש פרשיות בתורה שאם עשאן אדם מקבל שכר, ואם לאו אינו מקבל עליהם פורעניות, ויכול אף בעשרת הדיברות כן? תלמוד לומר וידבר אלוקים דיין [הוא] ליפרע [ממך]".
כתב רבינו חיים בן עטר, ה'אור החיים הקדוש' זיע"א, על פי מה שאמרו חז"ל (ברכות ס:), "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה". ומדוע? משום שגם הייסורים הבאים על האדם הם מצד הטוב והחסד, וזהו שנאמר: כאן "אנכי ה'" שהיא מידת החסד והרחמים ששם הווי"ה שם של רחמים הוא, ושם אלוקים הוא דין. ואפילו בזמן שהוא "אלוקיך" ששרוי בדין ובאים עליו ייסורים הכל הוא מצד החסד והרחמים.
וזהו שהורונו חז"ל "חייב אדם לברך על הרעה" שגם היא באה מה' מצד רוב חסדו ורחמנותו, וכמו "שמברך על הטובה" מאחר וברור לו שבאה היא מהחסד והרחמים שלפניו יתברך, כך גם יברך על הרעה. ולכן אמר "אנכי ה' אלוקיך", לרמז שאת הכל "אנכי" עשיתי.
בגמרא (ברכות ס:), מסופר על התנא הקדוש רבי עקיבא שפעם אחת יצא למסע והצטייד בחמור, תרנגול ונר. חמור, כדי לרכב עליו ולהניח עליו משאו. תרנגול, כדי שיעיר אותו בבוקר לתפילה כשעון מעורר. ונר כדי שזה יאיר לו בלילות ויוכל ללמוד תורה. כך עשה רבי עקיבא דרכו בדרך הארוכה, וכשפנה היום ונטו צללי ערב הגיע לעיר אחת ורצה לנוח בה, חיפש מקום ללון אך לא מצא, ביקש רבי עקיבא מאנשי העיר שיתנו לו מקום ללון אצלם, אך איש לא הסכים לתת לו מקום לינה.
נעמד רבי עקיבא ברחובה של עיר די לבדו בחושך ובקור ואמר: כל מה שעושה ה', הכל לטובה. רבי עקיבא לא רצה להישאר בעיר הזו שאנשיה אינם מכניסי אורחים. ויצא ללון בשדה, הוא התיישב מתחת לעץ, והדליק נר ולפתע באה הרוח וכיבתה את הנר. לאחר מכן בא חתול וטרף את התרנגול, כשחשב רבי עקיבא שתלאות היום כבר מאחוריו, לפתע הגיח אריה וטרף את חמורו. ולבסוף נותר רבי עקיבא לבדו ביער בחושך גמור. ללא החמור, ללא החתול ואפילו ללא הנר. אולם עם כל זה רבי עקיבא לא התייאש ואמר: "כל מה שעושה ה', הכל לטובה".
עוד באותו הלילה נשמעו רעש גדול וקול מלחמה מכיוון העיר. והתברר שגדוד חיילים גויים כבש את העיר ולקח את כל יושביה בשבי. וכך ניצל רבי עקיבא מידם שהיה בשדה מחוץ לעיר. כששב רבי עקיבא לתלמידיו סח להם כל המאורע, ואמר להם: "לא כך אמרתי לכם כל מה שעושה הקב" ה הכל לטובה". שאילולא אכל האריה את החמור – היה החמור נוער, ואילולא אכל החתול את התרנגול, היה התרנגול קורא בקול גדול, ואילולא כיבה הרוח את הנר, היה מאיר את החושך, והן החיילים יכלו לראותו ולקחת גם אותו בשבי יחד עם כל יושבי העיר. אומר רבינו ה'בן איש חי' זצ"ל, רבי עקיבא לימד אותנו שגם מה שנראה לנו כמידת הדין הוא רחמים גדולים של ה' יתברך וזהו שנאמר: "אנכי ה' אלוקיך".
