פרשת שמות – מי שם פה לאדם?
בהיותו רועה את צאן יתרו חותנו, זוכה משה רבינו לראשונה בחייו לגילוי שכינה, היה זה כאשר הגיע אל הר האלוקים הוא הר סיני שעליו עתידים ישראל לקבל את התורה, הוא נעמד אל מול שיח מדברי קוצני הסנה ורואה תופעה מוזרה, האש הבוערת אוחזת בסנה אך הסנה איננו מתכלה ונשאר הוא שלם.
משה רבינו מתפעל מהמחזה הפלאי ומבקש לגשת ולראות מדוע האש אינה מכלה את הסנה? ואמרו חז"ל במדרש (תנחומא שמות פרק טו): "רבי יוחנן אמר שלוש פסיעות פסע משה, רבי שמעון בן לקיש אמר לא פסע אלא צווארו עיקם, אמר לו הקב"ה למשה: 'אתה הצטערת לראות את צער עם ישראל במצרים, חייך שאתה כדאי שאגלה עליך', מיד 'ויקרא אליו ה' מתוך הסנה'. אמר לו הקב"ה: 'אתה אמרת הנני חייך שתבוא השעה ותתפלל על ישראל, ומיד אני עונה אותך בלשון הזה' שנאמר אז תקרא וה' יענה תשווע ויאמר הנני".
הקב"ה נגלה אל משה מתוך הסנה, ופירש רש"י הקדוש מדוע נגלה אליו ה' מתוך הסנה בדווקא ולא באילן אחר? אלא שבא לרמוז לו "עמו אנכי בצרה" שכמו שעם ישראל שרוי במצרים בצער אף הוא בצער. והוסיף רבינו עובדיה ספורנו שהסנה משמש כמשל להמשכיות של עם ישראל: " כנגד מצרים וישראל כי האויב נמשל לאש וישראל לסנה וכמו שהאש לא היתה מכלה את הסנה, כך לא יוכל האוייב לכלות את ישראל".
על משה רבינו הוטלה משימה גדולה ללכת למצרים ולגאול את עם ישראל, לא לפני שהקב"ה יכה במצרים עשר מכות קשות וחזקות ויתעלל בהם. ולאחר שניתנים לו שלושה סימנים שיוכיחו לעם ישראל שהוא הגואל כדמות נחש צרעת ודם, משה מתנצל ומסביר שלא הוא האיש המתאים לגאול את ישראל: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה', בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ, כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי" (ד,י). איך אדבר לפני עם ישראל ולפני פרעה הלא אני מדבר בכבידות ומגמגם, אמר לו הקב"ה: "וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו, מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר, הֲלֹא אָנֹכִי ה'" (ד, יא). מי ברא פה לדבר או אוזנים לשמוע ועיניים לראות? אני… ואני הוא שארפא אותך ותוכל לדבר עמהם (מדרש רבה שמות, ג, טו).
משה ניסה לבקש פעם נוספת מה' שישלח את אהרון אחיו הגדול שהוא רגיל לשלוח ויוציא את ישראל ממצרים: "וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח" (ד, יג). כאן כבר ה' קובע למשה עובדה: "וַיִּחַר אַף ה' בְּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא, וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ" (ד, יד). משה חשש מלפגוע באהרון אחיו ואז השיבו ה' שלא רק שאהרון לא יפגע מכך שאתה תהיה המנהיג של עם ישראל, הוא גם ישמח ולא רק בפניו אלא בליבו.
רבינו המלבי"ם (ד, יא) מביא בשם הר"ן (הדרוש החמישי): "שמה שמשה רבינו היה כבד פה וכבד לשון היה מפעולת ה' והשגחתו, וזה כדי שידעו כולם שמה שהצליח בשליחותו אל פרעה ואל ישראל לא היה על ידי שהיה בעל לשון ומושך לב מלך ושרים ולב בני עמו בכוח דיבורו וצחות לשונו, כי היה כבד פה ובכל זאת חלו [פחדו] מפניו מלך ושרים, ידעו כולם כי יד ה' עשתה זאת ולא תחבולה אנושית וחלקת לשון ופיתוי שפתים". מסביר הר"ן שדוקא ה'חיסרון' כביכול שמשה רבינו היה כבד פה ומגמגם, היא המעלה הגדולה ביותר כי הכל ראו שה' יתברך הוא המכה במצרים ומוציא את עמו מארצם, שאם היה נשלח איזה דרשן מפולפל ומדבר בשפה רהוטה היה תולים את ההצלחה בו.
ומוסר השכל נפלא יש ללמוד מכאן, דוקא החיסרון של האדם ומה שנראה בעיניו כגרוע ולא טוב, הוא לטובתו בהמשך הדרך.
זהו סיפור מרגש, על ילד אחד שסבל מגמגום קשה ונאלץ להתמודד מידי יום בהעלבות ובביזיונות מצד חלק מחבריו לכיתה, כאשר דיבורו נתקע והוא התקשה לסיים את המילה, הם לא נהגו לומר לו "גמגם ברור", הילד הטהור הזה התנהג באורח פלא והיה מתנהג עמהם בסלחנות יתירה ומחל להם.
יום אחד עמד הילד מול לוח מודעות שכונתי ואחז בידו עט ופנקס כיס והחל לכתוב דבר מה בפנקסו. בדיוק באותם רגעים עבר שם איש מבוגר ותהה בינו לבין עצמו "הלא בלוח המודעות נתלות מודעות כמו מכירת דירה או השכרת דירה לשבתות, מכירת מוצרים יד שניה ומוצרי חשמל המוצעים למכירה, ובצידי הלוח תולים מודעות בקשה לתפילה לרפואה שלימה עבור חולים או בקשת הצלחה לישועה לזקוקים לכך". וכה חשב הלה "מוזר…", "מה הילד כותב בפנקסו? וכי זקוק הוא למקרר או מכונת כביסה? מה הוא מחפש שם?!".
האיש המבוגר פנה לילד ואמר: "ילד, אתה צריך עזרה?", "ל-ל-ל-א-א-א… א-א-אני מסתדר" ענה הילד כשהוא מגמגם. "מה אתה כותב בפנקסך?" התעניין המבוגר, והילד השיבו בקולו המגמגם ובאיטיות: "אני כותב את שמות הזקוקים לתפילה וכאשר פוגעים ולועגים לי על כך שאני מגמגם, אני מתפלל ומתחנן מה' שיושיע אותם בזכות זה שאני שותק ומוחל למלעיגים עלי". על זה האיש המבוגר לא חלם, איזה מחשבות של ילד טהור איזה עומק של מידות מופלאות שהילד הצדיק הזה לוקח את החיסרון שניתן לו משמים ומשתמש בו לתועלת ולהוספת טוב בעולם.
פרשת שמות – מי שם פה לאדם? עוד מאמרים
