פרשת חוקת – סיפור – בזכות ברכת האור החיים הקדוש חזרו מי המעיינות לנבוע
נאמר בפרשתנו: "קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם" (כ, ח).
מעשה שסיפר הגאון רבי יוסף משאש זצ"ל רבה של חיפה. פעם הגיע אל רבנו ה'אור החיים' הקדוש זצ"ל יהודי אחד מעשירי העיר סאלי שבמרוקו, ישועה שפורטש שמו, והתאונן על מקרה מצער אשר קרה עמו. הן לא מכבר רכש פרדס גדול מישמעאלי, ושילם עליו טבין ותקילין סכום נכבד, הסיבה לרכישת הפרדס כי היו בתוכו שני מעיינות מים זכים ומתוקים והוא סבר שֶיִּתְעַֹשֵּר מִמִּמְכָָּרם, אולם בקושי חלפו חודשיים ימים מריכשת הפרדס, ושני המעיינות יבשו כליל וכעת אין בהם לחלוחית מים.
ביקש האיש את ברכת רבנו ה'אור החיים' הקדוש, כי תשוב הנביעה לשני המעיינות. בינתיים, תוך כדי שהיה יושב במחיצת רבנו ה'אור החיים' הקדוש, נטל העשיר כד מים שעמד על השולחן, מזג לעצמו כוס מים ושתה ממנה לרוויה, אך על שתיית המים לצמאו לא בירך 'שהכל נהיה בדברו' ואף ברכה אחרונה 'בורא נפשות רבות' לא בירך.
נענה רבינו ה'אור החיים' הקדוש ואמר לאיש: "אכן נודע הדבר, הדע לך כי מחמת שאינך מברך על שתיית המים, לא לפניה ולא לאחריה, אינך ראוי לברכת מי המעיינות המתוקים. במו ידיך ייבשת אותם והפכתם למקום מדבר וציה. כל עוד והיו המעיינות ברשות הישמעאלי, לא תבעו המים את עלבונם, אך כאשר זכו ובאו ברשותו של יהודי כשר, שמחו המים כי עומדת להתמלא משאלתם להיות קרובים למלכו של עולם, והלא מקרא מלא דיבר הכתוב "ּוֹשְאַבְתֶּם מַיִם בְּשָֹשֹֹון מִמַּעַיְנֵי הַיְֹשּועָה", 'בששון' ראשי תיבות: ב'רכות ש'תיים, ש'הכל ו'בורא נ'פשות, דע לך שאם תקיים את תחילת הפסוק יתקיים גם המשכו 'ממעייני הישועה', ושני מעיינות המים שבפרדס שברשותך יחזרו לנבוע מים מתוקים".
קיבל האיש על עצמו להקפיד לברך על המים, ואף את עצת רבינו קיבל להעמיד שומר שיפקח על כל יהודי השותה מן המעיין שיברך על המים לפני שתייתו ולאחריה. לאחר עשרים וארבע שעות שבה נביעת המים במעיינות.
(ספר נר המערבי על האור החיים הקדוש).
פרשת חוקת – סיפור – עוד סיפורים
