פרשת חוקת – המפתח של החיים
בפרשתנו קוראים אנו על מיטתו של אהרון הכהן, ובה נצטווה משה רבינו: "קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְהַעַל אֹתָם הֹר הָהָר" (כ, כה). רגע לא פשוט כלל וקשה להולמו. ואף הקב"ה אמר למשה: "עשה לי טובה לך ואמור לו לאהרון הכהן על המיתה, שאני בוש לומר לו", זהו שאמר הכתוב: "יקר בעיני ה' המותה לחסידיו" (ילקוט שמעוני רמז תשסד).
והנה לאחר שעלו שלושתם אל הר ההר, הפשיט משה את בגדי הכהונה הגדולה מעל אהרון והלבישם על בנו אלעזר בפניו, אמר לו הכנס למערה ונכנס ראה מיטה מוצעת ונר דלוק, אמר לו עלה למטה ועלה פשוט ידיך ופשט, קמוץ פיך וקמץ, עצום עיניך ועצם מיד חמד משה לאותה מיתה. וזהו שנאמר לו: "כאשר מת אהרון אחיך" – מיתה שנתאוית לה.
וכשירדו גילו ישראל את חיסרון אהרון הכהן: "וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל" (כ, כט). ודייק רש"י הקדוש מהפסוק, מדוע בכו על אהרון "כל בית ישראל"? ופירש שהמילה "כל" באה לרבות שבכו עליו גם האנשים וגם הנשים. שהיה אהרון אוהב שלום ורודף שלום, ומטיל אהבה בין בעלי מריבה ובין איש לאשתו, ולכן נאמר "כל בית ישראל".
וכדי להמחיש עד כמה הפרידה מאהרון הכהן הייתה קשה עד מאוד מספרת הגמרא (כלה פ"ג), שאפילו תינוקות היו בוכים על מיטתו, ולא זו בלבד אלא היו שמונים אלף בחורים שנקראו אהרון יצאו אחר מיטתו, היו אלו אותם ילדים שהיו הוריהם מבקשים להתגרש ואהרון הכהן בא השכין ביניהם שלום, וכאות הערכה אליו קראו להם על שם אהרון.
ישנו כלל אותו הכל מכירים "אחרון אחרון חביב" (ב"ר פר' וישלח עח), רבותינו חתמו את הש"ס בדברי המשנה (עוקצין פ"ג מי"ב): "אמר רבי שמעון בן חלפתא, לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר: "ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום".
פעמים רבות אנו חשים מבולבלים על מה לשים את הדגש, היאך נוכל לקבל את השפע מהשמים, כאן התשובה, צריכים אנו להיות ככלי כדי לקבל את השפע וההצלחה. במשך ארבעים שנה בלכתם במדבר, היה אהרון הכהן לא רק "אוהב שלום" אלא גם "רודף שלום", וההבדל בין "אוהב" ל"רודף" פשוט מאוד. האוהב שלום יושב לו בביתו, וכשמגיע לפתחו סכסוך כל שהוא בין איש לאשתו או שמא בין אדם לחבירו, נכנס לעובי הקורה ומשכין בין הניצים שלום. אולם הרודף שלום, מתרוצץ ברחובה של עיר ומחפש אחר אי אלו אנשים אשר התגלעה בניהם איזה ריב וויכוח ומשכין בניהם שלום, השלום מפתח המאסטר לכל השערים.
מנהגו של הגאון מטשיבין רבי דב ווידנפעלד זצ"ל, היה להשכין שלום בין איש לאשתו. וכך היה אומר: "יודע אני שיגרם לי מכך עלבונות ועוגמת נפש, אולם הכל כדאי ובלבד שישכון השלום בתוך בית יהודי".
ובהלצה היה מוסיף, אמרו חז"ל (ברכות נו.), "כי הרואה קדירה בחלום, יצפה לשלום". ותהה, כלום מהו הקשר בין קדירה לשלום?! וביאר לכשנתבונן נראה, שאין רודף שלום כמו ה"קדירה" – הסיר שעל האש, שהוא עושה הפרדה בין היריבות הכה חלוקות ושנואות, האש והמים ששניהם מתנגדים האחד לשני. האש רוצה לשרוף ולכלות את המים.
המים, רוצים לכבות את האש, ובאה הקדירה ועושה שלום ביניהם. ומה מקבלת הקדירה בתמורה? היא מתלכלכת ופניה משחירים, אבל העיקר שיוצא לבסוף משהו טוב וטעים וכולם שמחים!
סיפר ה"חוזה מלובלין" זיע"א: "כשהפלגתי ללכת בעובי היער נזדמן לי לראות אדם המקים לעצמו בקתה מן העצים שחטב קודם לכן, וראיתי שבכל עץ שהיה בו גדם ובליטה המפריעה את חיבור הקרשים, לא היה הלה טורח ליישרו ולהחליקו במכבש, אלא נקב חור בזולתו מול הבליטה וכך חיבר את העצים אחד לאחד עד שנבנתה לה הבקתה אותה ביקש.
ומזה למדתי שלאהוב – אין פירושו לשנות את זולתי, לאהוב – פירושו להתאים את עצמך אל זולתך ולא על ידי קיצוץ בליטותיו! אלא עליך לקדוח חור כדי לקלוט ולשבץ אותו בתוכך, ועל ידי זה שאתה מחבר אותו אליך – אתה אף מחובר אליו!".
אומר רבינו שמחה כהן מדווינסק זצ"ל, בעל ה"משך חכמה", מעשי בני האדם מושפעים מהסביבה בה הם שוהים, ועל כן מסתבר שבמשך כל אותה תקופה בה היה אהרון הכהן חי לא אירעה אצל בני ישראל אפילו רציחה בשוגג. שאם היה מעשה שכזה והיה איש רוצח בשגגה היה יוצא מעיר המקלט, ובודאי בני משפחתו היו צוהלים משמחה, לכן אמרה התורה: "ויבכו את אהרון כל בית ישראל" כלומר, כל משפחות בני ישראל התאבלו, ולא הייתה אף משפחה אחת אשר הפיקה תועלת ממיתתו של אהרון, ולפיכך אנו רואים שלא היה מקרה רצח בשוגג כל אותה תקופה. זוהי השפעתו של אהרון הכהן אשר הרעיף אהבה לכל סביבתו ומכך אף הם הושפעו לטובה ונהגו כמותו.
למעשה זהו כלי מחזיק ברכה, בלי השלום כל הברכות נשפכות לריק, ואין להם בית קיבולי שיכילם… הבה נבקש שלום ונרדפהו!
פרשת חוקת – המפתח של החיים – עוד כתבות על הפרשת חוקת
