סיפור לשבת – כיצד זוכים לניסים?
אומר החכם באדם שלמה המלך: "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ, מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים" (שיר השירים ב, ט). הקב"ה עומד מאחורי הכותל ונסתר מאיתנו, הוא משגיח עלינו מבעד לחלונות, ומציץ ומשקיף על מעשינו מן החרכים. את הכל הוא עושה מן הדבר הקטן ועד הדבר הגדול. אולם מעמיד הוא אותנו בניסיון, האם נאמין שהוא עושה את הכל או שמא נחשוב שאנו פעלנו כל זאת, חלילה.
וכך מובא במדרש (קהלת רבה פרשה ג, טז) אמר ר' אחווה בריה דר' זירא בתורה נאמר "העולם" – ללא האות ו', "העֹלם" כתיב מלשון העלם והסתר, מדוע? מאחר שה' יתברך נעלם ונסתר מבני אדם.
בורא עולם מנהיג את עולמו בדרך הטבע. בחורף יורד גשם ובקיץ זורחת השמש, בלילה שולטת הלבנה בעוד ביום השמש. מי הגשמים בחורף יורדים ומתנקזים בבארות ובנהרות, מהם שואב האדם את מימיו ומרווה את צימאונו. האדם יוצא לפעלו ולעבודתו עדי ערב, חורש זורע וקוצר, טוחן מנפה לש ואופה, ורק לבסוף אוכל את פיתו. מגדל הוא צמר מנפצו ומחליקו, טווה ממנו חוטים ואורג מהם בגד ומלבוש נאה. וכן על זה הדרך. הכל נראה טבעי לגמרי אך מאחורי הפרגוד אלו נסי נסים שאותם עושה הקב"ה ברחמיו ובחסדיו.
הקב"ה משלם לאיש כמעשיו מידה כנגד מידה (בראשית רבה פה, ב, שמות רבה א, כב), ברם, עצה מופלאה לימדונו רבותינו הקדושים המתנהג במעשיו במסירות נפש זוכה להנהגה ניסית מן השמים. ואיך זוכים לכך? מובא בגמ' (ברכות כ.), שאל רב פפא את אביי: "למה בדורות הראשונים היו נעשים ניסים, ואילו בזמנינו התמעטו הניסים?" השיבו אביי: "ראשונים מסרו נפשם על קדושת ה', אנו לא מוסרים נפשנו על קדושת ה' כמותם".
אך גם בדורות האחרונים ישנם יהודים מיוחדים שמוסרים את נפשם למען קיום התורה והמצות. זהו אחד הסיפורים מופלאים שבהם.
מעשה במשפחה שעלתה מגרוזיה, ומתגוררת כיום בהרצליה, שזכתה שכל בניה הינם תלמידי חכמים, וגם הבנות זכו להינשא לאברכים מופלגים בתורה ויראת שמים.
באחת משיחותיו סיפר הרה"ג רבי ראובן קרלנשטיין זצ"ל שכאשר התעניין אצל בני המשפחה על מה ולמה זכו להצלחה שכזו בחינוך הילדים, ממש נתקיים בהם הפסוק "וכל בניך לומדי ה'" (בתרגום יונתן בן עוזיאל כתוב וְכָל בָּנַיִךְ אַלְפִין בְאוֹרַיְתָא דַה'), סח האב המשפחה סיפור מרטיט על אביו, סב המשפחה.
בעיירה שבה התגוררנו בגרוזיה, סיפר, כדרכם של גויים שונאי ישראל התנכלו השלטונות לאורח החיים היהודי, סבל רב סבלו יהודי העיירה מהצקות חוזרות ונשנות של השלטונות, טענותיהם נסובו בכשרות ובשחיטה הכשרה, בשמירת השבת והמועד, אולם מרבית ההטרדות היו בענין מקווה הטהרה המקומי.
כדי להראות כלפי חוץ שאין שנאתם גלויה ליהודים, טענו השלטונות טענות שונות ומשונות על טבילת מצווה במקווה הטהרה. מבחינתם ההיגיינה והסטריליזציה לא עמדו בקריטריונים הרצויים, והם נהגו להגיע לבדיקות פתע על מנת לבחון את ניקיון המים והמקווה. בכל ביקורת שכזו תושבי העיירה היו שרויים בלחץ גדול, ונשאו תפילה שיהיה ה' בעזרם ומזימת שונאי היהודים לא תצלח.
פעם אחת שמע אבי המנוח שהשלטונות עומדים לערוך ביקורת במקווה, כדי לעמוד על מידת "הניקיון" במקום. ברור היה מראש שלאחר הביקור תצא הוראה שבשל חוסר סטריליזציה יש לנעול את מקווה הטהרה על מנעול ובריח, ומשמעות הדבר פגיעה אנושה בקדושתן של ישראל.
אבא, שנושא זה נגע ללבו מאוד, שמע מבעוד מועד על הביקור המתוכנן, הוא הקדים את פקחי השלטונות בכמה דקות בודדות, נכנס לחדר המקווה לפני שהללו הגיעו לשם והמתין לבואם.
והנה ברגע שפקחי השלטונות נכנסו למקווה וראו שניקיונו אינו עונה לדרישותיהם, פתחו בצעקות רמות על ראשי הקהילה שהתלוו אליהם, והוכיחו בפניהם שמי המקווה אינם ראויים לטבילה, ולכן יש לסגור את המקום מיד עד תיקון כל הליקויים.
באותו רגע ללא כל היסוס, קפץ אבא שלי לתוך המקווה עם בגדיו, לקח בידיו ספל גדול ומילאו במים, עשה עצמו כמברך, ושתה את כולו עד הטיפה האחרונה. "כיצד אתם מעיזים לומר שהמים אינם נקיים, אם אני שתיתי מהם?!" אמר בפליאה לפקחי השלטונות. "המים צלולים ונקיים ואף ראויים לשתיה ובודאי לטבילה!" אמר בהחלטיות.
לאותם פקחים לא נותרה כל ברירה, והם נאלצו בעל כורחם לאשר את פתיחת המקווה כרגיל ועזבו את המקום כלעומת שבאו ללא אומר דברים.
מסירות נפשו של הסבא ניצחה גם את השלטונות ששנאת ישראל פעפעה בקרבם, או אז ותשקוט הארץ ומקווה הטהרה פעל כרגיל והקדושה והטהרה שרתה בקרב יהודי העיירה. "נו", סיים רבי ראובן את סיפורו, "אין זה פלא שזכה הסבא לבנים ובנות וצאצאים לומדי תורה ועובדי ה' באמת, הלא אומר התנא באבות 'נאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך', ואכן שילם גם שילם במשפחה כה מיוחדת!".
סיפור לשבת – כיצד זוכים לניסים? – עוד סיפורים
