נגלה אלי הקדוש ברוך הוא! היתכן?
אמרו חז"ל בגמ' (ברכות ו.) "אמר רבי חלבו אמר רב הונא, כל הקובע מקום לתפילתו אלוקי אברהם בעזרו, וכשמת אומרים לו אי עניו אי חסיד מתלמידיו של אברהם אבינו, דכתיב "וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה'", ואין עמידה אלא תפילה, שנאמר "ויעמוד פנחס ויפלל".
הקשה הגאון צבי פסח פרנק זצ"ל רבה של ירושלים, מובן שאומרים על הקובע מקום לתפילתו "אי חסיד", נו אחרי הכל אין חובה לנהוג כך ובכל זאת קבע לו מקום תפילתו, אבל מדוע לקרותו עניו? במה מתבטאת ענוותנותו? והשיב לצערנו ישנם אנשים המחליפים את בית הכנסת בו נהגו להתפלל, יש אשרו הספיקו להחליף כמה בתי כנסיות איש איש טענותיו והסבריו. נראה שהטענה המרכזית היא על שלא קיבלו את הכבוד הראוי להם. אולם זה שקבע מקום לתפילתו כל ימי חייו ללא שום שינוי, מעיד על מידותיו הנפלאות שלא נתו עיניו בדברים שאינם קשורים לתפילה הוא בהחלט עניו וחסיד.
מעשה לפנינו ועמו מוסר השכל, סיפר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א סיפור ששמע מפי גיסו מרן שר התורה הגאון רבי חיים קנייבסקי זצ"ל. יום אחד נכנס לביתו של רבי חיים רב קהילה אמריקאי מפורסם שנהג בהגיעו לארץ להיכנס אל רבי חיים ולשאול אודות הנהגת קהילתו.
"בקהילה שלי" סיפר הרב האמריקאי, "ישנו יהודי שנוהג להגיע לכל שלושת התפילות בימי החול, אולם כגודל הקפדתו להגיע לתפילות, כך היתה 'הקפדתו' לאחֵר לכל תפילה. למשל אם נקבעה תפילת שחרית לשעה שבע בבוקר 'יקפיד' הלה להגיע בשבע ועשרה. כמה שנשמע הדבר מוזר אימץ לו האיש מנהג זה לאחר בעשר דקות".
"פעמים רבות ניסיתי לגשת אליו ולשכנע אותו שיגיע לתפילה בזמן, הסברתי ואף הראיתי לו את אשר כתבו הפוסקים שאין לנהוג כך, חזרתי ואמרתי שאם הוא כבר מתאמץ להגיע לתפילה, מה אכפת לו להגיע בזמן? אבל האיש בשלו יש לו הסברים יצירתיים למנהגו, וכאשר נסתתמו טענותיו אומר בלי לנדנד עפעף: 'רבינו, אני הרי מגיע לתפילה, מה זה משנה מתי אני מגיע? העיקר שאני מגיע… עשר דקות לכאן או עשר דקות לכאן, למה זה כל כך משנה', מה אומר? האיש לא מבין את חומרת הדבר ה' יעזור נהגתי לומר וחזרתי למקומי".
וכך במשך תקופה ארוכה מאוד הרב מנסה לשכנעו להקדים בעשר דקות אך האיש ממשיך כמנהגו. "עד שבבוקר אחד הופתעתי לראות אותו מגיע לתפילה בזמן. כיון שמעולם זה לא קרה, משך הדבר את תשומת לבי וידעתי שמשהו גרם לו לשינוי. ניגשתי אליו והתעניינתי מה יום מיומיים?".
האיש, שהיה נרגש מאוד, השיבני: "רבינו, אני מודה, הקב"ה הוכיח לי בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שלא כדאי לאחר לתפילה!". חשבתי לעצמי מה זה הקב"ה הוכיח לי? מה דיברת איתו? מתי? איך? וביקשתי ממנו שיספר לי מה אירע, והיהודי, שהוא גם עשיר גדול, סיפר כשהוא נרגש: "המפעל היוקרתי העומד בבעלותו ומניב רווחי עתק, עלה אתמול באש, אי אפשר היה לתאר את עוצמת הנזקים שנגרמו לו עקב כך. במשך דקות ארוכות תיאר היהודי את השריפה שפשטה במפעל, ואת ההלם שאחז בו בעקבות האסון.
שאלתיו "עם כל ההשתתפות האמיתית שלי בצערך ובנזק הכספי שהפסדת, אינני מבין מה הקשר בין השריפה הנוראה ובין ההוכחה שקבלת עקב כך שלא לאחר לתפילה". "ההוכחה שקיבלתי" השיב האיש והמשיך, "התרחשה בדקות שלאחר פרוץ השריפה, בעת שהתקשרתי בבהילות אל מכבי האש, וביקשתי שיגיעו במהירות למקום, כדי למזער ככל האפשר את מידת הנזקים. המוקדן בתחנת כיבוי האש הבטיח שהכבאיות ובהם מכלי המים יצאו כבר לדרך, ובעוד דקה הם יהיו אצלי. אבל הנה עוברת לה דקה, שתיים, ושלוש, והמפעל ממשיך לעלות באש, חדר אחרי חדר, מחלקה אחרי מחלקה, ורכבי הכיבוי עדיין אינם נראים באופק.
הלב שלי כמעט הפסיק לפעום מרוב צער, כל רכושי יורד לטמיון במיוחד כאשר ידעתי את חשיבותה של שניה. רק כעבור עשר דקות תמימות נראו כבאיות מכבי האש באופק, וכשהגיעו היה כבר מאוחר מדי והמפעל היה שרוף כמעט כולו. הייתי במצב היסטרי, ניגשתי אל הכבאים וזעקתי 'מדוע איחרתם כל כך, הרי אם הייתם באים מוקדם יותר, המפעל שלי היה ניצל?!'. השיבו לי הכבאים ואמרו: 'הרי בסופו של דבר הגענו… עשר דקות לכאן או עשר דקות לכאן, העיקר שלבסוף הגענו!'. למשמע התשובה רתח דמי בקרבי, אבל בדיוק אז נדלקה במוחי נורה אדומה, נזכרתי שזו היתה גם התשובה שלי במהלך השנים בהן הרב ניסה לחזק אותי להגיע לתפילה בזמן.
נוכחתי דעת כמה גדולה היא חשיבותן של עשר דקות בהן יכול מפעל שלם להישרף כליל. לפתע נוכחתי לדעת איזה עולמות אפשר לבנות בהן, ולחלופין מה ניתן להרוס בעשר דקות… ובאותו רגע גמלה בלבי ההחלטה וקיבלתי על עצמי להגיע לתפילה בזמן" רבי חיים התרגש מהסיפור המלמדנו מהי מעלת התפילה וכמה עלינו לעשותה בשלימות ככל האפשר.
נגלה אלי הקדוש ברוך הוא! היתכן? – עוד מאמרים
