מדוע בלק לא ביקש מבלעם לברך את עמו?
בפרשתנו בלק בן ציפור מלך מואב שוכר את שירותיו של ה"מקלקל הלאומי" אשר יודע דעת עליון – בלעם הרשע. עז היה רצונו לנצל לרעה את הרגע הקט בו כועס מלכו של עולם, ובשעה זו מבקש הוא להכניס קללתו על בניו. הן ידועה היא השאלה, מדוע בלק לא ביקש מבלעם לברך את עמו יושבי ארץ מואב? הלא הכל מסכימים שעדיף לברך מאשר לקלל? ועוד, היאך מבקש הוא לבנות הצלחתו על חשבון כישלון האחר?!
על כך משיב המקובל האלקי רבי יהודה פתיה זצ"ל, בספרו 'מנחת יהודה', מאחר ובלק הכיר באישיותו של בלעם, וידע שזה האיש, אינו מסוגל לברך שהרי בזה אינו מוצלח כל כך, ומה גם שלדרוש ממנו שיהיה טוב לשני זה באמת מעבר ליכולותיו, אך לקלקל אין מוצלח ממנו, שלמעשה זהו כוחו. ואף יתירה מזו, אם קרה אי פעם שבלעם הרשע בירך מישהו והברכה אכן פעלה ישועות, דעו נא שאין זה מכוחו, אלא שאותו אדם שנתברך על ידו היה כבר מבורך מקודם, אולם, אם קילל הוא מן דהו וקללתו הניבה פירות, זו הקללה, ודאי היא ממנו.
וכך נאמר בפסוק: "כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָאֹר יוּאָר" (כב, ו).
רמז רמזה לנו כאן התורה, כתוב: "את אשר תברך – מבורך" בלשון עבר, דהיינו שנתברך כבר מקודם, ואילו ב"ואשר תאור – יואר" נכתב בלשון עתיד שאכן קולל בזכות קללתו.
על הפסוק אותו אמר שלמה בחכמתו (משלי כב, ט): "טוֹב עַיִּן הוּא יְבֹרָךְ כִּי נָתַן מִּלַחְמוֹ לַדָל", דרשו חז"ל (סוטה לח:): "אמר רבי יהושע בן לוי, אין נותנים כוס של ברכה לברך אלא לטוב עין שנאמר: 'טוב עין הוא יבורך', אל תאמר יבורך אלא יברך".
וביאר רבינו המהרש"א זצ"ל: היזהר שלא תינתן הברכה אלא למי שהוא טוב עין, שכן ברכת המברך תחול כפי כוונתו, שאם יברך הוא בעין טובה וברצון לב, לו יהיה כדבריו וכן להיפך.
כהמשך לכך סיפר המגיד הגאון הצדיק רבי יעקב גלינסקי זצ"ל: "כשהייתי בנובהרדוק היה מסביר לנו הסבא מנובהרדוק זיע"א את עניינו של בלעם, כך: היה פעם שמש נאמן שניקה את בית המדרש בשעת לילה מאוחרת, לאחר חצות. והנה, לפתע, הבחין כי הגנב של העיר נכנס בשקט בשקט לבית הכנסת… למזלו, הגנב לא הבחין בו.
ובכן השמש התכופף מיד מתחת אחד השולחנות להביט בעקבותיו ולתפוס אותו בגניבתו "על חם", אחת ולתמיד! לפתע רואה השמש, והנה הגנב ניגש לארון הקודש, מנשק את הפרוכת ומתחיל לבכות!! השמש לא הבין מה קורה כאן, מה קרה לגנב שהגיע לארון הקודש, אולי הגנב הניח בבית ילד חולה ושמא קרה משהו אחר. אך המתין בסבלנות לשמוע מה בפיו אי אילו בקשות ישמיע, והנה הוא שומע: "ריבונו של עולם! ריבונו של עולם! – אנא ממך תן לי בבקשה רוח הקודש!". יותר הוא לא הצליח לשמוע.
אחרי שעזב את ארון הקודש, לא יכול היה השמש להתאפק או אז יצא מהמחבוא ודילג אחריו, פנה אליו בחשיכה: רבי יהודי אף אחד לא נמצא כאן רק אני ואתה… הן שמעתי שהתפללת, אנא, תסביר לי מה התכוונת בבקשותיך? רק תאמר לי את האמת, האם השתגעת ובאמת רק רוח הקודש חסרה לך? מה קרה לך ידידנו הגנב?!
ענה לו אותו גנב: אי! מה אתה לא מבין? הלו מי כמוך יודע מה זה לילה חורפי קשה… כמה קשה הדבר, לפרוץ לבית סגור ומסוגר במנעול, אמת כי אני ממש מוסר את עצמי, ועד שאני כבר בפנים, מאותו רגע חיפוש הארנק של בעל הדירה כל כך קשה, חיפוש בחורים ובסדקים מתוך הפחד והאימה עד כי רק אנשים בודדים מסוגלים לעמוד בפחד כזה, פחד ומתח.
ואילו היתה לי רוח הקודש הרי הייתי יודע היכן טמונה הכספת – ופונה הישר אליה וחוסך לעצמי את כל הצער החולף בראשי!".
ואז סיים הסבא מנובהרדוק ואמר: אותו דבר היה עם בלעם הרשע, הוא זכה לדבר עם הקב"ה, הן זוכה הוא שהקב"ה שם לו את דבריו בפיו, הוא זוכה לנביאות, לרוח הקודש! אבל מה הוא עושה עם זה? מחרף ומקלל את עם ישראל! ומנסה להרוויח כסף בכל מיני דרכים וערמומיות. נו, במקום לנצל את הנבואה ששרתה עליו, הוא הולך ומוכרה בנזיד עדשים, כאותו גנב שהולך להתפלל להקב"ה שיהיה לו רוח הקודש! ומה הוא יעשה בה שטויות?!
מן השמים משפיעים עלינו שפע רב, חכמה וברכה, ועלינו לנצל זאת וליצור משפע זה דברים טובים ומועילים, וכמובן להיטיב לאחרים!
מדוע בלק לא ביקש מבלעם לברך את עמו – עוד מאמרים לפרשת בלק
