הנהגתו של הצדיק הירושלמי רבי אריה לוין זצ"ל בענייני העולם הזה היתה כה בצימצום רב בלא שום מותרות. ומסופר שבשידוך אחד מילדיו כאשר חתם על ה'תנאים' עם המחותנים, נבהלו המחותנים לראות את גודל פשטות אורח חיי המשפחה, והיאך חיים הם בצפיפות ובצמצום וביטלו את השידוך! ומאז היה הרב מקפיד לברר בשידוכי בניו ובנותיו, האם הצד השני מודע ומעריך דרך זו של הסתפקות במועט.
הריהוט בביתו של רבי אריה היה דל והרב לא הסכים להחליפו בחדש. אפילו תנור חימום שנקנה עבורו לחמם את הבית בקור הירושלמי המקפיא, נמסר לאחת השכנות ש"בוודאי זקוקה לזה". מספר נינו: שמעתי פעם מאדם אחד שהתלוה לרבי אריה בדרכו, שכאשר עברו ליד דוכן "פיס" אמר רבי אריה: "אנשים קונים כרטיס פיס אבל אני לא מוכן לקבל על אף שמציעים לי". שאל אותו בן לוויתו: מה פירוש "מציעים"? השיב רבי אריה: "יש אנשים שרוצים לשתף אותי בכרטיס, בתור "סגולה" שהם יקנו, וכשהכרטיס יעלה בגורל, ישתפו אותי בזכיה. ומקוים שמחמת כך, הכרטיס שיקנו יעלה בגורל".
שאלו בן לוויתו: "מדוע אם כן הרב מתנגד? הרי לא נדרשת שום הוצאה כספית, רק רווח יכול לצאת מכך?" השיב לו רבי אריה: "אני כבר זקן ואינני צריך בשביל עצמי יש לי די והותר. אלא מה, אם יהיה לי כסף אוכל לתת לצאצאי. הלא אם הקב"ה רוצה שיהיה להם, הוא לא צריך לתת לי כדי שאני אתן להם. הוא יכול לתת להם ישירות, והוא יודע כיצד".
(ספר דרך אבות)
