להגיש דבר מאכל בפני אדם שלא יברך
האם מותר להגיש דבר מאכל לפני אדם שיודע שלא יברך?
אין לתת פת לאדם שבודאי לא נטל ידיו שיש בזה איסור "לפני עיור לא תתן מכשול", ואף להניח לפניו את הפת והוא יקח מעצמו אין להקל.
ואם מוכרח לתת פת למי שלא נטל ידיו משום דרכי שלום וקירוב רחוקים, יתן לו פחות מכזית שאז אינו חייב בנטילת ידים ויכוין לפטור אותו בברכת המוציא לחם מן הארץ.
וכן הדין שאין להגיש כל דבר מאכל או משקה לפני מי שאינו מברך.
ולדעת מרן השלחן ערוך שקיבלנו הוראותיו אסור לתת דבר מאכל אף כשיש ספק אם יברך, ואפילו שהוא עני ונותן לו בתורת צדקה, אין להתיר.
ולדעת הרמ"א יש להקל כשיש ספק אם יברך ונותן לו בתורת צדקה, ואף אם אינו מברך אלא שהוא מחמת חוסר ידיעה שאינו יודע לברך, יש להקל בדבר אבל אם אינו מברך מחמת רשעות אין להקל.
להלכה ולמעשה רבים מהפוסקים מחמירים כדעת מרן השלחן ערוך שאין חילוק בין ספק יברך לודאי יברך.
מכל מקום כתבו פוסקי זמנינו, שאם מארח בביתו יהודי שאינו שומר תורה ומצוות וברצונו לקרבו לתורה ולמצוות, רשאי להגיש לפניו כיבוד ודבר מאכל מפני הנימוס ויאמר לו בדרכי נועם שיברך קודם אכילתו.
וכן רשאי לומר לו שהוא יברך ויכוין להוציאו ידי חובה בברכה, ורק יענה אמן אחריו, ואם בכל אופן אינו מעוניין לברך רשאי להגיש לו דבר מאכל שיש לחוש שמא יפגע ויתרחק עוד יותר ח"ו.
עוד כתבות בנושא הלכה ועוד יותר…
מקורות
הנה בגמ' (חולין קז:) אמרו: דאמר רבי זירא אמר רב, לא יתן אדם פרוסה לתוך פיו של שַמָש אלא אם כן יודע בו שנטל ידיו. וכן כתב הטור (סי' קסט) וביאר מרן בבית יוסף (שם ד"ה ומ"ש ואסור) שהאיסור בזה הוא לאו דוקא כשנותן לתוך פיו, אלא אפילו לתת בידו אסור אם לא יברך על המאכל.
וכן כתבו הראשונים )הרי"ף ברכות פ"ח דף מב ע"ב, הרא"ש חולין פ"ח סי' יז, והרמב"ם פ"ו מהל' ברכות הי"ט), וכן פסק מרן בשלחן ערוך (שם ס"ב): לא יתן לאכול אלא למי שיודע בו שיברך.
וכתב בבית יוסף (שם) שאין להקל בזה בכל אופן, ואפילו כשיש ספק אם יברך, ואף במקום מצוה אסור לתת לו.
אלא שהרמ"א כתב ויש מקילים אם נותן לו בתורת צדקה. וביאר המשנה ברורה (ס"ק יא) שלדעת הרמ"א שיכול לתת לו דבר מאכל בתורת צדקה, זהו רק באופן שאינו מברך כי אינו יודע לברך, אך אם אינו מברך מחמת רשעותו שאינו רוצה לברך, אין לתת לו דבר מאכל כלל.
ובכף החיים (אות טו) כתב שאף אם אינו מברך אלא לאונסו כגון שהוא עם הארץ, יש ליתן לו דבר מאכל שאינו חייב בנטילת ידים וברכת המזון.
(והיתר זה של הרמ"א הוא דוקא כשיש ספק אם יברך אולם אם בודאי לא יברך, אין להתיר כלל וכנ"ל, וכ"כ הט"ז סק"ג, העולת תמיד סק"ג, המג"א סק"ו, המ"ב ס"ק יא, והכה"ח אות טו).
והפתרון שכתבנו לתת למי שלא נטל ידיו פחות מכזית הוא עפ"י מש"כ מרן בשלחן ערוך (סי' קנח ס"ג) שאם אוכל פחות מכזית יש מי שאומר שאין צריך נטילה.
ואחרוני זמנינו כתבו שישנם כמה אופנים להתיר בדבר משום דרכי שלום וקירוב רחוקים, ושאין חשש "לפני עיור לא תתן מכשול".וכן כתבו בשו"ת תורת חסד מלובלין (סי' ה , ז, ט), והשדי חמד (ח"ב מערכת ו אות יט) "שכל דלא הוי קאי בתרי עברי דנהרא" (האיסור נמצא בצד אחר של הנהר ובלעדי האדם שיביא לו אותו, לא יוכל השני שמעבר לנהר להגיע אליו), אין בזה איסור "לפני עיור לא תתן מכשול" שהרי יכול הוא לקבל ולאכול דבר מאכל במקום אחר, ועוד דהוי איסור מדרבנן, וגם המאכל עצמו אינו אסור מצד עצמו "חפצא דאיסורא" אלא שהאוכלו לא יברך עליו, וכן אין בזה איסור מסייע בידי עוברי עבירה משום דאסור מדרבנן, ואפילו לדברי הפוסקים שיש איסור מסייע בידי עוברי עבירה גם באיסור מדרבנן, זהו דוקא כשלא יוכל להגיע לאיסור בלעדי האדם שיביא לו ממנו, אבל כאן שיכול לאכול ללא ברכה שיקבל דבר מאכל ממישהו אחר, לא גזרו ביה רבנן דהוי גזירה לגזירה.
הגרש"ז אויערבך בשו"ת מנחת לשמה (ח"א סי' לה) כתב שאם בא אליו אורח חשוב וברצונו לקרבו לתורה ומצוות, יש להתיר להגיש לפניו דבר מאכל ושתיה, שאם לא יעשה כן, יתרחק עוד יותר מדרך התורה והמצוות, ואדרבה יש כאן הצלה ממכשול.
וכן פסק להקל הגר"ש הלוי וואזנר בשו"ת שבט הלוי (ח"ד סי' יז) שאין בזה "לפני עיוור לא תתן מכשול".
וכן כתב הגר"מ פיינשטיין בשו"ת אגרות משה (ח"ה חאוח סי' יג), וביאר שאם מגיש לפני האורח דבר מאכל מצד הנימוס, ואינו שומע לו לברך על המאכל, מותר לתת לפניו, שדוקא במתנה לעני יש לחלק בין שאינו מברך מחמת רשעותו לבין מחמת אונסו.
ובספר מעשה איש (ח"א עמ' רלד) כתב בשם מרן החזו"א שדי לומר לו לברך על המאכל.
וכן כתב בילקוט יוסף (שבת כרך א עמ' רכג) בשם הגר"י צדקה שהמארח יברך ויכוין להוציא ידי חובה את האורח בברכה (נחלקו האחרונים אם דין מצות צריכות עוונה הוא גם במצות מדרבנן, לדעת המג"א יש לכוין אך לדעת הפר"ח והגר"ז הכוונה אינה מעכבת, ועוד בזה שאוחז המאכל בידו ועונה אמן הוי כגילה דעתו וכוונתו לברכה).
וכתב בספר הלכה ברורה (ח"ט עמ' ה) שיש לחוש שאם לא יגישו לפני האורח לאכול מחמת שאינו מברך, הוא יפגע ויתרחק עוד יותר משמירת התורה והמצוות, ולכן יש להקל להגיש לפניהם דבר מאכל ולבקש בדרכי נועם שיברכו קודם אכילתם.
