ט' באב: מעשה נורא על הזוכה להתאבל על חרבן בית המקדש
הלכה פסוקה היא זו בשלחן ערוך (סי' א ס"ג): "ראוי לכל ירא שמים, שיהא מיצר ודואג על חורבן בית המקדש". בימיו של רבינו הקדוש האר"י ז"ל חי בעיר צפת יהודי ירא שמים מופלג ותלמיד חכם גדול, ושמו רבי אברהם הלוי ברוכים. שנים רבות נהג רבי אברהם להשכים קום מדי לילה סמוך לחצות, ולסובב בין סמטאות העיר, להקיש על דלתות הבתים ולהעיר את יושביהם לעבודת הבורא, ביניהם היו תלמידי חכמים מופלגים ומקובלים רבים אשר גדשו את צפת.
לא הייתה חולפת שעה ואלה היו מתנערים מיצועם וממהרים לבתי הכנסת, כדי לערוך 'תיקון חצות' ברבים ולבכות את מר הגלות הנוראה. לאחר אמירת 'תיקון חצות' היו הכל לומדים בעיון ובהתמדה רבה את תורת הנגלה ונסתר. כך היה בכל לילה מבתי הכנסת היו בוקעים קולות של לימוד מיוחד שהתפשטו בחלל האוויר של צפת. בסמוך לנץ החמה היו טובלים במקוה, ומתפללים שחרית בכוונה.
דמות מרתקת וייחודית היה רבי אברהם ברוכים. את כל ימיו היה חי בדוחק גדול ובפרישות, ופעל נמרצות לחיזוק כל ענייני הקודש של צפת והרבה לעסוק בתפילה ובתורה. אך את עיקר חייו ומעשיו הקדיש לעניין אחד לחוש בצער גלות השכינה. בכל פעם שהיה עולה עניין גלות השכינה על שפתיו, אפף אותו צער עמוק. הוא נהג לעמוד כמוכיח בשער, לעורר את הרבים להרבות בקינות על בית המקדש שחרב. רבינו האר"י הקדוש העיד עליו כי נשמתו היא גלגול של ירמיהו הנביא.
יום אחד נפל רבי אברהם למשכב וחלה, עד שמצבו הלך והידרדר עד שהגיע ממש לשערי מוות. טובי הרופאים בסביבה הוזעקו למיטתו, אך הם אמרו נואש. מכריו השלימו בליבם עם המצב, וגם רבי אברהם בעצמו מכין עצמו ליום הבשורה. דבר השמועה על מחלתו האנושה של רבי אברהם הגיעה לאוזני רבינו האר"י הקדוש, והוא מיהר לבקרו. אמר לו האר"י: "דע לך רבי אברהם שנשלמו ימיך, ולא נותר לך זמן רב לחיות, אולם עדיין יש לפניך סיכוי להסיר את רוע הגזירה, לקום ממיטת חולייך ולשוב לאיתנך. זאת, אם תעלה לירושלים, להתפלל ליד שריד בית מקדשנו, הוא הכותל המערבי. אם תפיל שם תחינה מעומק הנפש, תזכה לראות את השכינה הקדושה. והיה אם תזכה לכך, מובטח אתה כי תחיה עוד שנים רבות".
כששמע זאת רבי אברהם, גמר אומר בליבו לצאת לירושלים. באותם הימים זה לא היה דבר של מה בכך. הנסיעה התנהלה בחמורים עברה בדרכים לא סלולות וארכה ימים אחדים. היא גם עלתה סכום כסף שהיה למעלה מהישג ידו של רבי אברהם. סוף דבר קיבל עליו רבי אברהם את המסע. בתוך ימים אחדים חלה התאוששות מה במצבו, עד שהצליח לרדת ממיטת חוליו ולעמוד על רגליו.
משהתחזק גופו והוא חש חזק דיו לקראת הדרך הארוכה והמתישה, החל למכור את מיטלטלי ביתו כדי לממן את הנסיעה, שכן עני מרוד היה וכסף מזומן לא היה בידו. לפני הנסיעה הסתגר רבי אברהם בביתו שלושה ימים ושלושה לילות, וישב בתענית ובתפילה לקראת המסע. ולאחר מכן יצא בדרך לירושלים עיר הקודש.
דרך ארוכה וקשה עברה על רבי אברהם מצפת לירושלים. כמה פעמים כבר נדמה היה לו שגופו החלוש לא יצליח לעמוד בטלטולי הדרך. ורק אמונתו הגדולה נסכה בו כח, עד שהגיע לירושלים. כשהגיע לעיר הקודש לא פנה לאכסניה. הוא שם מיד את פעמיו אל הכותל המערבי. השעה הייתה שעת לילה. רבי אברהם החל לשפוך את תחינתו לפני הקב"ה מתוך בכיות רמות וזעקות קורעות לב, עד שאפסו לו כוחותיו. לפתע מתוך העייפות והחולשה הגדולה, הבחין בדמות לבושת שחורים, מיתמרת ועולה כענן מהכותל ועד לב השמים.
רבי אברהם הבין כי אותה דמות לבושת שחורים היא השכינה הקדושה השרויה בגלות, עטופה שחורים, ומתגוללת בעפרה על בניה הנתונים בצרה ובשביה. כאבו פילח את ליבו, וכל גופו הזדעזע והוא שב ונפל על פניו בבכי מר: "ציון המסולאת בפז, אוי לי שראיתיך בכך!", ומרוב צערו התעלף. בחזיון חלומו ראה את הדמות לבושת השחורים קרבה אליו ומניחה את ידיה על פניו, מוחה את דמעותיו וכה אומרת: "הינחם, בני אברהם, כי יש תקווה, ושבו בנים לגבולם. עוד אשוב לרחם עליהם ואקבצם". הקיץ רבי אברהם מעלפונו, ושב להכרתו כשהוא משנן לעצמו את הדברים שראה ושמע. כעבור כמה ימים החל רבי אברהם במסעו חזרה לעירו צפת. הוא שב אל העיר מאושש, שמח וטוב לב. כשראהו רבינו האר"י, הבחין מיד על פניו כי אמנם התפלל מעומק הלב ואף זכה לחזות בגילוי השכינה.
אמר לו האר"י: "אשריך שזכית לרגע נדיר של גילוי פנים בתוך הגלות המרה. כל זאת בזכות שכל חייך השתתפת בצערה של השכינה ומשום שאתה מעיר ומעורר יהודים מדי לילה לבכות את הגלות. מעתה מובטחת לך אריכות ימים".
זכה רבי אברהם ברוכים זצ"ל לחיות בעיר הקודש צפת ת"ו עוד עשרים ושתיים שנה ולהמשיך בעבודת ה', על פי דרכו המיוחדת להשתתף בצער השכינה.
ט' באב: מעשה נורא על חרבן בית המקדש – כתבות בנושא הלכה
