סיפר אברך חשוב תושב מרכז הארץ, אשר מזכה את הרבים בשיעורים קבועים מדי יום ביומו באחד מיישובי השרון. השיעור נמסר בין מנחה לערבית ומשתתפים בו מתפללי המושב הדתיים הבאים לבית הכנסת. באותו מושב מעורב, מתגורר לו יהודי שאינו שומר תורה ומצות, שאביו נפטר אך לפני כחצי שנה. האב, יהודי דתי הותיר אחריו בן ובת שאינם הולכים בדרך התורה ושמירת המצות, ושתים עשרה מיליון שקלים כירושה. בנוסף מסר צוואה חתומה בידי עורך דין, ובה נכתב שהבן יקבל עשרה מיליון שקלים ואילו הבת תקבל שני מיליון, אלא שהתנה זאת בתנאי מראש, שהבן יאמר אחריו קדיש כל יום בשלושת התפילות בכל ימות השנה. אך אם לא יקיים את התנאי, תתחלק הירושה – חצי חצי, הוא יקבל ששה מיליון והבת, אחותו, תקבל את ששת המיליון הנותרים.
הבת פתחה את הצוואה ועיניה חשכו, אלא שהיא התפכחה במהירות, היא אמרה לעצמה 'אין לי ממה לחשוש, הרי אין סיכוי שאחי יאמר קדיש על אבינו בכל השנה שלוש תפילות ביום'. ולכן החליטה לשכור חברת חקירות שתעקוב אחריו בסודיות, ותתפוס אותו כשהוא פספס את אמירת הקדיש, ואז תקבל לידה עוד ארבעה מיליון שקלים נוספים. כמובן שהיא התייעצה קודם לכן עם 'עורך דין', להיות בטוחה כי בנוסח הצוואה משתמע באופן מוחלט שאם יחסיר 'קדיש' אחד, היא תוכל לקבל את הכסף כמדובר. 'חברת חקירות' ככל שתסחט ממנה כסף, עדיין לא יחסר יותר מדי מתוך ארבעה מיליון שתקבל, אך התוכנית שלה לא הייתה קלה.
אותו אברך היה מוסר את השיעור היומי באותו ישוב, בין מנחה לערבית, הבן מגיע ערב ערב לתפילת מנחה, ממתין אחריה לערבית ואומר קדיש כנדרש ממנו בצוואה. הבעיה הייתה שהבן לא היה נכנס לשיעור בין מנחה לערבית, הוא העדיף לצאת בקביעות מיד לאחר תפילת מנחה ולא ממתין אפילו רגע להקשיב לשיעור, למרבה הצער היה מפטפט בחוץ ומשתעמם ובשום אופן לא שומע מילה אחת. מכיוון שהוא סיפר לאברך מוסר השיעור כי הוא בא במיוחד כדי לומר קדיש על אביו המנוח, לכן האברך היטיב עמו ובקביעות בסיום השיעור, היה יוצא החוצה ומסמן לו בידו כי מתחילים קדיש ולאחריו תפילת ערבית ושלא ישכח להיכנס.
לומר את האמת, האברך, הרגיש מבוזה במידת מסויימת, שהלא האיש אינו שומר תורה ומזלזל בו ולא מוכן לשמוע אפילו מילה אחת של תורה, והוא טורח לצאת החוצה לקרוא לו לומר קדיש, אולם האברך היודע את ערכו של ה 'קדיש' כמבואר בחז"ל, עשה זאת למענו – ולמען אביו שוכן עפר.
הבלשים של 'חברת החקירות' מיקדו את מאמציהם בשעות הללו של תפילות מנחה וערבית, הם המתינו בסבלנות לערב אחד שהבחורצ'יק יסתכל באייפון שלו וימשיך בעסקיו וישכח קדיש אחד, אלא שהם לא השיגו את מבוקשם כי האברך היה יוצא בסיום כל שיעור וקורא לו להיכנס פנימה. האחות, הבינה כי היא משקיעה כסף רב לפח, והחליטה לעשות מעשה, היא ביררה את כתובתו של האברך והרימה אליו טלפון. היא סיפרה לו 'דוגרי' את כל הטמון מאחורי הקדיש של אחיה ועל כך שהיא הפסידה מכך ארבעה מיליון שקלים. 'אני בטוחה כי לולי שהיית קורא לאחי פנימה, הוא ישכח לומר קדיש, ואני ארוויח את הכסף, לכן, אני מבקשת ואומרת: ידוע לי כי בקהילתכם ישנם אנשים הזקוקים לעזרה כספית, אני מוכנה להעניק לנזקקים סכום של ארבע מאות אלף שקל דרכך, אם בסך הכל תדאג שאחי יפספס ולו קדיש אחד בכך שלא תקרא לו פנימה! לא בקום ועשה אלא בשב ואל תעשה…'.
לשמע הדברים האברך נסע לבני ברק, למעונו של מרן ראש ישיבה הגאון הצדיק רבי אהרון לייב שטיינמן זצ"ל, והציג לפניו את הסיפור אודות היהודי חילוני שמגיע להגיד קדיש רק בגלל הכסף. הרב שטיינמן אמר לו כי עליו לדאוג ליהודי שיאמר קדיש בכל יום, ולא לעשות שום שיקולים, כל קדיש של יהודי חשוב עד מאוד. ואז העלה האברך שיקול נוסף: הרי יש כאן ביזוי התורה כי הוא יוצא מהשיעור בקביעות מזלזלת ואני עצמי יוצא לקרוא לו אחר כך לקדיש, ואם כן חשבתי לעצמי שמותר לי להימנע מלקרוא לו. הביט עליו הרב ושאל בתמיהה: 'וכי קוראים לך תורה?!'. האברך קיבל את ברכת הרב להצלחה ושב לביתו והרים טלפון לאותה אחות, כי אין על מה לדבר והוא ימשיך בשלו לקרוא לו לקדיש.
האחות הרימה ידיים מהדרך הזו. הבן המשיך לומר קדיש שבוע אחר שבוע. ערב אחד, לפתע, אחרי ערבית, שאל הבן את האברך: 'תאמר לי לא פוגע בך שאני ככה בחוץ ולא תורם רגע אחד כדי להקשיב לך?', 'אני מחלק לשומעים יהלומים, ההפסד כולו שלך', הגיב האברך. 'יהלומים?!' תמה האיש. 'כן יותר מיהלומים, רק תנסה להקשיב פעם אחת ותיווכח'. הבן אזר אומץ ונכנס לשמוע את השיעור, ועוד שיעור. וכיום הוא שומר תורה ומצות, ויש לאביו שבשמים נחת רוח ממנו, ואף הארבעה מיליון שלו מחולקים לנזקקים, תודות לאברך שלא איבד לו ולו לא קדיש אחד.
