
החסיד ומשחק הקלפים
אף אחד מאיתנו לא שלם ובטח לא מושלם בעצם כולנו רק חצי ולכולנו חסרונות, אלא שדוקא המעלות והחסרונות של כל אחד מאיתנו הופכים אותנו להיות מיוחדים וייחודיים כל כך. פעמים ומתגנבת במוחו של האדם מחשבת התנשאות על הזולת, מעלה הוא בדעתו שטוב הוא מאחרים, ולחילופין מציפה אותו ההרגשה שפחות טוב הוא מאחרים ונוחל אכזבות מאי הצלחה במעשיו.
אך אין זה נכון, המעלה והחסרון של כל אחד מאיתנו רק משלימה אותנו להיות שלמים כי חצי ועוד חצי שווה שלם, רק ביחד ביכולתנו להשלים את עצמנו, על כל אחד לראות את הדברים הטובים שבו שטובים הם רק לו, וכן כלפי הזולת הדברים טובים שבו הם טובים רק לו.
מסופר על הרה"ח רבי מענדל פוטרפאס זצ"ל שהיה חסיד חב"ד מפורסם לפני כמה עשורים. בצר לו נתפס על ידי הרוסים ונגזר עליו עשר שנות גלות ועבודת פרך בסיביר הקפואה, שם ישב בבתי סוהר יחד עם אסירים נוספים שכדי להעביר את הזמן היו משחקים במשחקי קלפים, בניגוד לנהלי בית הסוהר שאסרו זאת בתוקף, מדי יום כשהסוהר היה עובר על מפתן דלת התאים ושומע רעש חשוד, התעורר בו החשד שהאסירים משחקים בקלפים, הוא היה נכנס לבדוק שהכל בסדר ושאף אחד לא משחק משחקים.
יום אחד שמע הסוהר רעשים בוקעים מאחד התאים, קול הקלפים הנתקלים באצבעות מחלק הקלפים חדר לאוזנו, הוא הבין מיד שהאסירים בפנים משחקים בקלפים. הוא נכנס בהפתעה פנימה ודרש שיביאו לידיו את הקלפים ומיד, 'בלי משחקים תמסרו לי את הקלפים מיד' נשמעו קולו המאיים.
כפי הצפוי האסירים הכחישו וטענו שהם לא שיחקו בקלפים ואין להם בכלל קלפים בתא. בלית ברירה, הסוהר יצא החוצה מאוכזב אבל הוא החליט שהוא אורב להם בפינה ובפעם הבאה כשהוא יתפוס אותם על חם הם יבואו על עונשם. חלפו דקות בודדות ושוב הוא שמע את הרעשים המוכרים של פריסת הקלפים, הציץ מהאשנב הצר והקטן והצליח לראות שאכן האסירים משחקים בקלפים.
הוא שוב נכנס לתא בפתע פתאום ודרש שיביאו לו את הקלפים מיד אבל שוב האסירים הכחישו זאת וטענו שמעולם לא היו ברשותם קלפים. הסוהר שראה את הקלפים דרך האשנב החליט לערוך עליהם חיפוש מדוקדק ולמצוא את הקלפים, ויהי מה הלא בעיניו ראה את הקלפים. הוא הורה לכל האסירים לעמוד בסמוך הקיר בתא הקטן והחל לפשפש בכיסיהם, בחולצה ובמכנסיים. הוא עבר אחד אחד, משם המשיך לסרוק את הארונות והפך את כל התא, אבל הקלפים אין. אין להם כל זכר. הסוהר עזב את התא בפחי נפש.
לאחר שהסוהר יצא מהתא הם שוב הוציאו את הקלפים וחזרו לשחק ללא מורא. הסוהר שוב פרץ לתא בפתאומיות. הוא רתח כולו מזעם והחליט שהפעם הוא לא ייתן להם לחמוק ממנו. 'זהו נגמרו המשחקים, לא אצא מכאן עד שתביאו לידי תא הקלפים, ויהי מה!', מלמל בזעם.
הוא הורה לכל האסירים בתא לעמוד שוב בסמוך לקיר בכותנות אסירים בלבד, והחל לחפש עליהם את הקלפים האבודים בקפדנות אבל אין כל זכר לקלפים… פשוט לא נתפס כאילו בלעה אותם האדמה.
אחרי שהסוהר שוב יצא מהתא בפעם המי יודע כמה והאסירים לחזרו למשחק הקלפים כאילו כלום לא קרה. שאל רבי מענדל שראה את הכל את אחד האסירים 'היכן היו הקלפים? איך זה יכול להיות שהסוהר חיפש בכל מקום אפשרי, ופשוט לא השאיר פינה בתא שהוא לא הפך אותה ולא מצא את הקלפים?', בתחילה חבריו לתא לא רצו לגלות לו את ה'נס'. אבל רבי מענדל הפציר בהם ולחץ עליהם עד שלבסוף הם גילו לו. הסוהר חיפש בכל מקום, אצל כל אחד מאיתנו, חוץ ממקום אחד, הוא לא חיפש אצלו בכיס… בכל פעם שהסוהר נכנס לתא הם תחבו את הקלפים לתוך הכיס שלו בזריזות ידיים מדהימה, ורגע לפני שהוא יצא מהתא הם שלפו אותם בחזרה.
פשוט מאוד אל לנו לחפש בכיסיהם של האחרים ולחפש במה טובים או חסרים הם, עלינו לחפש את הקלפים שלנו במה אנו טובים ובאלו דברים נוכל להשתפר.