מצוות רבות נצטווינו בפרשתנו, ברם, נדמה שרוב ככל המצוות עוסקות דוקא במצוות שבין אדם לחבירו. "לא תגנובו ולא תכחשו", "לא תעשוק את רעך ולא תגזול", "לא תקלל חרש", "בצדק תשפוט עמיתך", "לא תשנא את אחיך בלבבך". ועוד כהנה מצוות לרוב.
וכפי שהדגיש רש"י הקדוש בתחילת פרשתנו (ויקרא יט, ב): "דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַּת בְּנֵּי יִשְּרָּאֵּל" – "מלמד שנאמרה פרשה זו בהקהל מפני שרוב גופי תורה תלוין בה".
ובכן, בין כל אותם 'גופי תורה', מוצאיםאנו גם את מצות "וְּאָּהַּבְּתָּ לְּרֵּעֲָך כָּמֹוָך" (ויקרא יט, יח). וכתב רש"י את דברי המדרש המפורסם (תו"כ, יב) : "אמר רבי עקיבא זה כלל גדול בתורה".
ודבריו צריכים ביאור. שכידוע דקדקנותו בכל מילה ומילה ידועה ומפורסמת, הן בפירושו לתלמוד והן בפירושו לתורה. וכלשון מרן החיד"א זיע"א: "רש"י ז"ל על כל אות ועל כל טיפת דיו יושב שבעה נקיים" (נחל קדומים פרשת וארא, אות ד). ומה בא רש"י ללמדנו בהזכירו מדברי התנא רבי עקיבא? אדרבה אין דרכו של רש"י לפרש כל מילה ומילה, אלא אם כן טמון בה קושי כלשהו. ברם, הפסוק
שלפנינו נראה ברור ופשוט ואין כל צורך לבארו ולפרשו. ואם כן, מה ביקש רש"י ללמדנו?
ונראה לבאר, כי כל מצות בין אדם לחבירו הנזכרות בפרשה, שלא לגנוב ושלא לעשוק את הזולת, ושלא לגזול את ממונו ושלא לשנוא את השונה ממך, תלויים בציווי של "ואהבת לרעך כמוך", האוהב לא פוגע.
אדם האוהב את זולתו, יודע בדיוק מה חסר לו,וכיצד יוכל לגמול עמו חסד, ובודאי שלא יעלה על דעתו לגרום לו צער וכאב ולו הקטן ביותר.
והקשה רבינו יוסף חיים זצ"ל, בעל ה"בן איש חי", בספרו "עוד יוסף חי" (דרשות עמ' 364), הכיצד ציוותה תורתנו הקדושה מהאדם לאהוב כל אחד ואחד והוא דבר שלא ניתן לקיימו? ועוד קשה, היאך יאהב האדם את חבירו כנפשו ומאודו? והלא קבעו חז"ל (בב"מ סב.): "חייך וחיי חברך, חייך קודמים". ואם כן מה הכוונה "חייך קודמים לחיי חברך"?
ותירץ בהקדים דברי החכם באדם, שלמה המלך במשלי (כז, יט): "כַּמַּיִם הַּפָּנִים לַּפָּנִים כֵּן לֵּב הָּאָּדָּם לָּאָּדָּם". ומובן שהמסתכל על המים יראה את השתקפות פניו. אם יחייך, יקבל פנים מחויכות, אבל אם יזעיף פניו ימצא פנים זועפות. "כן לב האדם לאדם", אם לבו רחום וטוב על חבירו, כך גם לב חבירו ייטיב עמו, אך אם רעה בלבו, ירע גם לב חבירו.
ועל פי זה מבאר ה"בן איש חי", ישנם שתי אהבות, אהבה שבלב כאהבת אב לבנו, ואהבה קלה אשר אינה מחייבת דבר. והקושי לקיים מצוה זו מתחיל במה שאמרה התורה: "ואהבת לרעך כמוך" – רק אם תאהב את חברך בלב שלם כמוך ממש, גם אהבתו אליך תהיה באותה מידה.
המשיך ה"בן איש חי", והמשיל משלו הנאה: על נערה כפרית ופשוטה אשר נישאה לבן עיר חכם ונבון והעתיקה את מגוריה לעיר הגדולה. אכן הבניינים הגדולים, האנשים הרבים, והריצה סביב מעגל החיים קידמו את פניה, ולאחר תקופת הסתגלות התרגלה לכך ונעשתה כבת עיר.
יום אחד בהיותה יושבת בביתה שמעה נקישות בדלת, מיד קמה וניגשה לפתוח את הדלת, על מפתן הדלת ניצב אחיה הקטן מראהו די מגושם, שערו מגודל, בגדיו בלויים ומלוכלכים, וריחו לא נעים במיוחד בלשון המעטה. גמלה ההחלטה בלבו לבקרה לאחר שנים רבות שלא נתראו.
כמובן שאחותו קיבלה את פניו במאור פנים והכניסה אותו לביתה. לאחר שהשביע את רעבו הציעה לו להיכנס לחדר האורחים ולנוח מעט.
הבחור הסכים, פתח את דלת החדר ולמולו עומד אדם לא מוכר, שערו מגודל ומסורבל, ובגדיו היו בלויים ומלוכלכים. בן הכפרשאל: "מי אתה? מה אתה צריך?". האיש במראה השיב לו: "מי אתה? מה אתה צריך?", "אם לא תדבר יפה תצטער על כך!", הזהירו בן הכפר. וגם האיש במראה השיבו ללא חשש: "אם לא תדבר יפה תצטער על כך!".
הלך הבחור לאחותו והתלונן לפניה בכעס: "איני יודע אבל יש בחדר איזה בחור בכלל לא נחמד!". בתחילה, אחותו לא הבינה מה הוא רוצה. אולם מהר מאוד 'קלטה' והבינה את הבעיה, הרי בכפר אין מראות ואחיה אינו יודע מהי מראה? להתחיל להסביר לו מהי מראה ומה יעודה, ייקח לה הרבה מאוד זמן. "בוא נלך ונדבר איתו, אני מכירה אותו הוא בחור נחמד" אמרה אחותו.
"תנסה לדבר איתו יפה ותראה שגם הוא ידבר איתך יפה!". הבחור פתח את דלת החדר ונכנס, עמד מול המראה ואמר: "ערב טוב" והלה השיב: "ערב טוב גם לך", "מה שלומך?" שאל, והוא השיב לו: "מצוין ברוך ה' מה שלומך?", "אז נלך לישון?" שאל בן הכפר בנחת, "כן בסדר גמור נלך לישון" השיב ידידו ושניהם הלכו לישון. והכל בא על מקומו בשלום.
הנמשל הוא: אם בא לפניך אדם ופניו לא כל כך נעימות אליך, ובודאי אתה חושב עליו שהוא בעל מידות לא מתוקנות. מייעץ לך שלמה המלך אל תתעסק בלתקן את מידותיו של השני."כמים הפנים לפנים" – למים אין מראה מצד עצמם מה שתציב כנגדם הוא זה שישתקף בהם. "כן לב האדם לאדם" – אותה אהבה שתצא מליבך היא זו שתוביל אל ליבו של חברך…
