בפרשתנו מתואר באריכות על מעלליהם של בני דורו של נח אשר לא הותירו כל ברירה אלא למחות את היקום. ועל כך ציווה הקב"ה את נח שיבנה תיבה גדולה בה ישהו כל החיות והבהמות והעופות ושאר הנבראים שנה תמימה. נח אשר היה צדיק תמים מילא אחרי הציווי ובנה את התיבה והכניס אליה את כולם ואף בכל זמן השהות בתיבה טרח ועמל להאכיל ולהשקות את החיות והבהמות.
נאמר בפסוק: "וַיִּזְכֹּור אֱלֹוקים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה…". פירש רש"י: "מה זכר להם לבהמות? זכות שלא השחיתו דרכם קודם לכן ושלא שימשו בתיבה".
חז"ל מבארים את הפסוק בדרך צחות באופן הבא: "וַיִּזְכֹּר אֱלֹוקים אֶת נֹחַ" "מה זכר אלוקים לנח?", והתשובה כה פשוטה: "וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה…" את הנתינה של נח לכל מי שהיה עימו בתיבה. כשאדם מוכן להקריב מעצמו למען האחר הקב"ה לא שוכח זאת…
מסופר על הגאון רבי יעקב ישראל קנייבסקי זצ"ל המכונה "הסטייפלר", כי פעם אחת באו לפניו זוג שהתארסו לא מכבר, וברצונם לבטל את השידוך לפני החתונה. לשאלת הרב קנייבסקי "מדוע לכם לבטל את השידוך?", החל החתן וסיפר כי לאחר האירוסין הוא חש שלא בטוב ולאחר סדרת בדיקות התברר לו כי נתגלתה אצלו מחלה ממארת לא אלינו, ומכיוון והוא מכבד את ארוסתו ואינו רוצה להותירה אלמנה צעירה חלילה הוא מבקש לבטל את השידוך כדי לא לגרום לה צער.
שאל הרב קנייבסקי את החתן: "ומדוע באתם? במה אני יכול לעזור לכם", ענה החתן בקול בכי קורע לב שהכלה מסרבת בתוקף!
נפעם הרב, ושאל הרב את הכלה הטרייה: "האם את מבינה את המשמעות שבדבר?", השיבה הכלה בבכי: "אני מוקירה את החתן, ואני יודעת שייתכן ויהיה לי קשה אבל דבר אחד אני בטוחה אף אחד לא יטפל בו בשעות הקשות של החולי והייסורים כפי שאני יעשה זאת…" והיא הוסיפה: "עם האושר שאני יביא לו אני בטוחה שבעשרת השם הוא גם יצא מהמחלה הזו!".
חשב ה"סטייפלר" דקות ארוכות ואמר: "החתן רוצה להעניק לכלה חיים של אושר וזו הכלה רוצה אף היא להעניק לבעלה חיים של אושר ובריאות. לאף אחד לא אכפת על עצמו, מדהים!!!".
הרב קנייבסקי סיפר להם את הסיפור עם מלך קציא ואלכסנדר מוקדון (המובא בראשית רבה על פרשת נח, פרשה לג, סימן א): אלכסנדר מוקדון הלך למלכות קציא וביקש לדעת כיצד הם דנים. בשעה שישב עמהם, בא אדם אחד כשהוא קובל (מתלונן) על חברו.
אמר המתלונן: "האיש הזה מכר לי חורבה אחת ומצאתי בה אוצר, חורבה קניתי, אוצר לא קניתי! שלו האוצר והוא לא מוכן לקבלו ממני", וזה שמכר טוען כנגדו: "שדה וכל מה ימצא בה מכרתי לו, האוצר הזה שייך לו!". אמר מלך קציא לאחד מהם: "יש לך בן זכר?" השיב הלה: "כן". ואז פנה מלך קציא לשני ושאלו: "האם יש לך בת? אמר לו: כן". אמר מלך קציא: "תחתנו את הבן והבת ויהא הממון לשניהם…".
שאל הרב קנייבסקי את החתן והכלה: "לשם מה חז"ל סיפרו לנו את הסיפור הזה דווקא בפרשת נח? מה ניתן ללמוד ממנו?". והוא השיב: "אלא, כשיש נתינה משני הצדדים רק דבר טוב יכול לצאת מזה! לכן, לכו ותתחתנו ואני מברך אתכם בחיים טובים, בריאים ומאושרים!".
וכך היה, החתן חזר לבדיקות נוספות והתברר שהמחלה נגוזה. והם חיים כיום עם ילדיהם בריאים ושלמים בחיים טובים כפי שהבטיח הרב זצ"ל. זהו כוחה של נתינה ואת הנתינה הזו זכר ה' לנח.
