ממך אברח אליך
משל מיוחד המשיל הרה"ג רבי שלמה הורביץ שליט"א המסביר את תחושותינו בימים הללו. ילד בן שש היה מוטי, כשביקש לטפס על השלחן לראשונה בחייו, כשאימו ראתה אותו היא נחרדה והוסיפה להזהירו "מוטי, זה מסוכן מה אתה עושה? אתה לא עולה על השלחן שוב!" אמרה האם המודאגת. "עוד רגע תפיל את אגרטל הקריסטל לרצפה…". אלא דוקא מילותיה של האם עוררו את מוטי ומידת הסקרנות פעימה בקרבו, היה זה אתגר בפניו.
מוטי הרגיש שהוא חייב לדעת מה יש באגרטל הקריסטל? מה כל כך מיוחד בו? חייב אני למשש את אצבעותיו הקטנות בו. דאגתה של אימו לשלום האגרטל הציתה את חושיו, העובדה שהיא מייקרת אותו גירתה אותו להבין במה מדובר.
כצפוי הוא לא עמד בפיתוי הגדול וניסה פעם אחר פעם לטפס על השלחן ולגעת באגרטל הקריסטל היפהפה והיוקרתי… פעמיים ושלוש ניסה מוטי לטפס על השלחן אבל בכל פעם אימו הצליחה ברגע האחרון להורידו באמצע הדרך ולהציל את האגרטל. אך לא ילד סקרן כמותו יתייאש מלנסות שוב עד השלמת המשימה.
בפעם הרביעית הוא הצליח לטפס לשלחן, אצבעותיו הקטנטנות אחזו בצידי האגרטל היוקרתי ומיששו אותו בין סדקיו העדינים והשבריריים. לבסוף הוא ניסה להרימו אלא שמשקלו היה כבד לילד בן שש, וברגע קט של אי שימת לב, אוי ואבוי שוד ושבר – האגרטל החליק מידיו ובקול רעד גדול התנפץ ברצפה ורסיסים רבים התפזרו בכל פינה, מוטי נחרד בחרדה עמוקה, ברכיו נקשו אחת בשניה מפחד, פניו הסמיקו, כל גופו רעד, והוא החל לבכות בכי תמרורים בקולי קולות. פחד, אימה, תחושת חרטה השתלבו בעירבוביא.
הוא פסע צעד קטן והביט ברסיסים הקטנים שעל הרצפה שעל הרצפה, ובכיו הלך והתגבר. כעת הוא לא ידע מה לעשות. הוא ירד מהשלחן בזהירות ומתוך פחד ואימה רץ לזרועותיה של אימו וחיבק אותה חזק, לפרוק לידה את הכאב והצער שלפת אותו באותם רגעים. אימו הבינה מה קרה וחיבקה אותו בחזרה ולחשה לאוזנו מילות עידוד ונחמה.
כך אנו נראים בעשרת ימי תשובה. ברגעי הדין שלפנינו החתימה קרובה היאך תראה שנת תשפ"ד הבעל"ט, אימה לופתת אותנו אחרי הכל שברנו לא מעט אגרטלים יוקרתיים רוחניים בשנה האחרונה, דמעות זולגות מעינינו, מתח ממלא את לבנו, מה יעלה בגורלנו? או אז, כמו מוטי הקטן אנו רצים לזרועותיו של אבינו שבשמים כמבקשים רק להתרפק בזרועותיו ולומר לו: "אנו בניך ואתה אבינו". דוקא מתוך הפחד והאימה אנו באים להסתתר אצל אבינו שמבשמים ומבקשים לחוש את אהבתו – "ממך אברח אליך".
