קדושת התפילין של ה'אור החיים' הקדוש זיע"א, מיוחד ליום ההילולא תשפ"ב
גדלותו של רבינו חיים בן עטר – ה'אור החיים' הקדוש זיע"א היתה מיוחדת במינה, עבודתו עבודת הקודש את ה' היתה לאות ולמופת בעיני כל רואיו, וממילא מובן שכל חפצי הקודש אשר נהג להשתמש בהם נעשו ככלי שרת מקודשים.
מסופר שזמן מה קודם פטירתו קרא רבינו הקדוש לאשתו הרבנית ואמר לה: "בקרוב אני עתיד להאסף אל בית עולמי ליטול שכרי מושלם ממי שאמר והיה העולם". הרבנית החלה בכי תמרורים לבכות קשה עליה הפרידה מאשת נעוריה רבן של כל עם ישראל. אמר לה רבינו "אל תדאגי לפרנסתך לאחר מותי יבוא לביתנו איש עשיר מהעיר קושטא שבטורקיה, ויבקש לרכוש ממך את התפילין שלי שהנחתי כל ימיו, תאמרי לי סכום גדול והוא ישלם, ובכסף שתקבלי ממנו יהא לך לפרנסה". והוסיף ואמר: "אולם תזהירי את האיש שישמור מאוד על קדושתן, ובעת שיניחן אסור לו להסיח דעתו מהן ולא לדבר אפילו דיבור אחד של חולין, תזהרי אותו על כך התנאי כפול ומכופל".
רבינו האור החיים הקדוש נפטר, רבים ביכו את האובדן הגדול בהיקח מאיתנו עמוד ההוראה והיראה, רב רבנן אשר כל ישראל היו נשענים על תורתו וקדושתו. עברו חלפו להם שלושים ימי האבל, ואל העיר העתיקה בירושלים הגיע כרכרה מפוארת בה יושב סוחר עשיר גדול מהעיר קושטא שבטורקיה, הוא החל לשאול את העוברים ושבים היכן נמצא ביתו של רבנו הקדוש, ולאחר שמצא את הבית, הקיש על דחת ביתו בדחילו ורחימו וכשהרבנית פתחה את הדלת החל להתחנן על נפשו בפני הרבנית שתואיל בטובה למכור לו את התפילין של הקדושות של רבינו האור החיים הקדוש, ושהוא אף מוכן לשלם עבורם סכום ענק של שלוש מאות לירות זהב".
הרבנית נדהמה לראות היאך התקיימו דברי בעלה רבנו הקדוש, והשיבה: "אתן לך אותם אך בתנאי שתנהג בהם קדושה יתירה, אסור לדבר דיבורי חול בזמן שאתה מניח אותם, ואף להסיח דעת מהם נאסר לך, אילו התנאים שאמר לי רבינו קודם פטירתו".
העשיר קיבל על עצמו לקיים את כל התנאים, שילם לרבנית סכום של שלוש מאות לירות זהב ולקח את התפילין בהתרגשות רבה, ועשה את דרכו בחזרה לביתו שבטורקיה. בשובו לביתו הקפיד בתחילה העשיר שלא לדבר ושלא להסיח דעתו ואף לרגע קט מן התפילין, ומאז שהניח אותם הרגיש האיש שהקדושה חופפת עליו ומילותיו נעתקות בפיו בכוונות גדולות, הוא חש התעוררות גדולה והתחיל להתפלל בהם בדביקות ובהתלהבות עצומה.
מנהגו היה לאחר התפילה להישאר בבית המדרש ולהגות בתורה הקדושה. יום אחד בזמן שהיה יושב העשיר להתפלל בבית מדרשו והתפילין הקדושות על ראשו וזרועו, נכנס נער המשרתו והתחיל להטרידו בענייני מסחרו, בתחילה העשיר לא הגיב לדבריו אך לארח שהנער המשיך בשאלתו הדחופה הוציא העשיר מילים ספורות בתשובה לנער וחזר לתפילתו כרגיל, ברם לתדהמתו גילה שאותה קדושה שהייתה אופפת אותו נעלמה כליל. חשב העשיר בליבו שמא נפגם משהו בתפילין או שמא נחסרה מהם אות כל שהיא, ולכן החליט לקחתן לסופר סת"ם מומחה כדי שזה יבדוק אותם להעמידן בכשרותן.
והנה כאשר פתח סופר הסת"ם את התפילין, הוא נדהם למראה עיניו, מעולם הוא לא ניתקל במראה כזה, הקלף היה ריק לחלוטין, אפילו רושם אותיות הקדוש נמחקו כלא היו. מיד קרא אליו את העשיר ושניהם נדהמו למראה עיניהם, האותיות פשוט פרחו להן ואינם, או אז נזכר העשיר באזהרה שהוזהר שלא להסיח דעתו מהם ושלא לדבר בהם דיבור של חול, ובכך איבד את מעלתן וקדושתן של התפילין הנדירות.
רבינו חיים בן עטר בעל ה'אור החיים הקדוש' זיע"א נפטר לבית עולמו בהיותו בן ארבעים שבע שנים, אשר כולם שווים לטובה בקדושה ובטהרה, עמל התורה ומצוותיו היו לשם דבר ובכל העולם היכירוהו כגדול בתורה ובמעשים טובים,ואף רבינו הבעל שם טוב זיע"א כינהו בתואר "נר המערבי" מחמת קדושתו והמופלאה.
קדושת התפילין של ה'אור החיים' – עוד סיפורים
