חג החירות – חג הפסח כבר כאן, איך מה תפקידנו? מה עלינו לעשות? על מנת לזכות ולדלות ממנו כח לשאר ימות השנה?
מסופר על סנגורן של ישראל רבי לוי יצחק מברדיצ'וב זצ"ל, שבעיצומו של חג הפסח הלך בסמטאות העיירה ועבר מסוחר לסוחר בבקשו אחר סחורה מוברחת בקבוק של שתיה חריפה או שמא שעונים או סיגריות. "אין בעיה", ענו לו כולם: "גש איתנו הצידה ונסתדר… כי בכיסי המעיל הפנימיים חבויה לה כל הסחורה המוברחת שאתה מבקש".
או אז ניגש רבי לוי יצחק ליהודי פשוט שעבר ברחובה של עיר, ואמר לו: "רבי יהודי, האם יש לך במקרה מעט חמץ למכור לי?".
"חס וחלילה!" נרעש היהודי, "אין בידי אפילו פירור חמץ, וכי כיצד עלה על דעתו של כבוד הרב שיהיה חמץ ברשותי ולו גרגיר בודד?". וכך חזרה לה אותה התשובה מכל יהודי שאליו פנה רבי לוי יצחק בשאלה הזו.
לבסוף פנה רבי לוי יצחק לקב"ה ואמר בקול: "ריבונו של עולם, ראה נא כמה בניך מכבדים אותך, הרי שלטון בשר ודם האוסר להבריח סחורה, מעמיד רבבות של שוטרים וחיילים כדי לפקח על הגבולות ועל השווקים, אך בכל זאת אין כל בעיה למצוא את האנשים פורעי החוק אשר מבריחים סחורות לרוב, ואילו אתה כתבת לנו את הציווי בתורתך: "וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶך" (שמות יג, ז). ולא העמדת עליהם אפילו לא שומר אחד בודד, ואין אחד מישראל אשר יעז לעבור על מצוותך ויחביא חמץ בכיסי מעילו".
על הדמיון בין חמץ למצה, אומר בעל ה"חידושי הרי"ם" זצ"ל בשם בזוהר הקדוש, כי ההבדל בין חמץ למצה היא נקודה אחת קטנה, המבדילה בין האות "ה" לאות "ח", וזוהי הנקודה היהודית, הן קוצו של יו"ד נצרך למסירות נפש, כי בזה תלויה כל היהדות, ממש כמו השעון, אם מתקלקל הוא בנקודה אחת, עומד השעון מלכת ואינו מורה על השעה הנכונה, כן הוא ביהדות אם עומד היהודי במקומו, נחסר הוא באותה הנקודה השייכת לו והמחברת בינו לבין קונו.
מצת מצוה חייבת להיות עשויה ממים וקמח, עיסה של בצק "נטו" וללא תוספת שמרים וחומרי התפחה, המצה היא הדבר עצמו, ברם שונה הוא החמץ, עשוי הוא מתערובת שכבר איננה הדבר עצמו, אלא עם תוספת של אוויר ונפיחות חיצונית מראה עצמו בגדולתו אף ממה שאין בו.
וכך אמר הרה"ק רבי נתן זצ"ל, תלמידו הגדול של רבינו נחמן מברסלב זיע"א, החמץ דומה ליצר הרע, וכאשר נתבונן בחמץ נבחין כי כל מהותו הוא אוויר, רוח, נפח שאין בו מאומה. שכן כמות הקמח אינה גדולה, וכן המים שלשו בקמח אינם מתרבים, ברם, רוח מנפחת את העיסה ועושה אותה לחמץ גדול ויפה. בזוהר הקדוש (ח"ב דף מ, ב) נאמר: שהחמץ רומז ליצר הרע, מפני שגם היצר הרע אינו אלא רוח ודמיון בעלמא, אין הוא מציע לאדם אף לא תוכנית אחת מעשית שמניבה לו רווח אמיתי.
רבי נחמן מברסלב זיע"א, השווה את היצר הרע לאדם שמתרוצץ בתוך התקהלות של אנשים רבים, וידו קפוצה וסגורה ואיש אינו יודע באמת מה בתוכה, הוא ניגש ושואל את כל מי שנקרה בדרכו: "מה אנוכי אוחז בידי? וכל אחד מהנשאלים בסקרנותו הרבה מדמיין כי בידו הסגורה יש בדיוק את מה שהוא מחפש זמן כה רב. כולם רצים אחריו בזה אחר זה, ובסוף המירוץ מתנשפים כולם ומותשים, ואז הם מגלים כי היד הריקה של האיש מלאה באכזבה, אין בה דבר ולריק רצו אחריו.
בדרך זו, מרמה היצר הרע את כל העולם, והם, ונודה על האמת אף אנו רצים אחריו. לכל אחד נדמה כי הקסם שמציע לו עולם הדמיון, הוא בדיוק מה שהיה חסר לו כדי להרגיש מלא סיפוק והנאה, אולם לאחר המירוץ המתיש מתברר כי הוא התרוצץ לשווא, הכל נותר כשהיה, גם לאחר ההליכה שולל אחר קיסמו.
כהמשך לכך אמר רבי נחמן זצ"ל, בשיחה שמסר לכמה מבחירי תלמידיו, כי תאוות העולם דומות לעמודים זוהרים, יפים, מאירי עיניים ושובי לב, הנמצאים על אחד מקירות הבית. הכיצד נתייחס למראה אדם אשר ינסה לתפוס אותם בידיו? כך הן בדיוק תאוות העולם, רק דמיון פורח.
מעשה היה, באדמו"ר רבי שלמה מבאבוב זצ"ל, פעם אחת הגיע הרבי אל ביתו של העשיר המפורסם אנשיל רוטשילד ז"ל. רוטשילד רחש לרבי כבוד גדול, והראה לו את עושרו, הוא התפאר לפניו בעיקר בבית המפואר השוכן באחוזתו, שאין נכנסים אליו כלל במשך כל ימות השנה. הבית הזה שמור מכל פירור ולו הזעיר ביותר של חמץ, מכל הבתים שבעולם הוא הבית היחיד שבו אין מלחמה על החמץ, מאחר ולא נכנס בו חמץ, אמר אנשיל וציפה לשמוע מהרבי דברי שבח על הנהגה זו. הרבי הישיר מבט אל רוטשילד, ואמר: "ידידי היקר סבי ה"דברי חיים" מצאנז, היה מוזיל מהונו לדקדק בכל המצוות, ומעולם לא עלה על דעתו להחמיר להכין בית מיוחד לפסח… הן יודע אתה מדוע? מפני שהחכמה היא לבער את החמץ, לעמוד במערכה ולנצחו, לסרוק את עבודתנו לבער מקרבנו את החמץ – היצר, ולהוסיף רק קוצו של יו"ד – שינוי קל.
