חנוכה – על ניסך שבכל יום עמנו
ימי החנוכה הקדושים בפתח, אלו הם ימים של הודאה והלל על הנסים הגדולים שאירעו לאבותינו ולנו, ועל ידי מצוות נר חנוכה מאיר כבוד ה' יתברך בעולם, הבה ונעמיק מעט במעלתם. כך מובא בספרים הקדושים בשם רבינו ה"בעל שם טוב" הקדוש זצ"ל, שבראש השנה נכתב דינו של האדם וביום הכיפורים נחתם, ובהושענא רבה יצאו השלוחים כשבידם הפתקים, אין זה אלא בדרך הסבר הפשטי, אולם על פי תורת החסידות נמשכים ימי החסד והרחמים עד לאחר ימי החנוכה, ובשמיני של חנוכה שהוא יום 'זאת חנוכה' נעשה בו החותם האמיתי. ובמילים הללו התבטא הבעל שם טוב הקדוש "דע כי מה שזוכה כל אחד לפעול ביום הכיפורים בבקשת "סלח נא", זוכה גם בחנוכה על ידי הדלקת הנרות".
ורמז לזה שבכל לילה לאחר הדלקת הנרות אומרים אנו: "הנרות הללו קודש הם", ברם, בנר השמיני שהוא הקדוש מכל ימי החנוכה עליו נאמר: "בזאת יבוא אהרון אל הקודש". "הקודש" בה"א הידיעה.
שאלו חז"ל בגמרא (שבת כא:) מאי חנוכה? והשיבו, דתנו רבנן, בכ"ה לחודש כסלו מתחילים שמונת ימי החנוכה, אין להספיד בהם, וגם אין להתענות בהם. וסיפור הנס ידוע, כשנכנסו היוונים להיכל טימאו את כל השמנים שהיו בו, וכשגברה מלכות בית חשמונאי וניצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך שמן בודד, שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק כדי יום אחד, ונעשה בו נס מופלא והדליקו ממנו כל שמונת הימים, ולשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל ובהודאה לה'.
מבאר הגה"צ רבי חיים שמואלביץ זצ"ל בספרו "שיחות מוסר" (מאמר טז) את שאלת הגמרא, "מאי חנוכה", דהיינו לזכר מה תיקנו חכמי הדור ההוא את ימי החנוכה, והשיבו, כי קבעו ימים אלו זכר נס פך השמן.
הוסיף רבי חיים והקשה, והרי בנוסח "על הניסים" שתיקנו חז"ל לומר בחנוכה משבחים אנו: "מסרת גיבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים, ורשעים ביד צדיקים, וטמאים ביד טהורים". ומתעלמים מנס פך השמן ומתייחסים בעיקר לניצחון המלחמה, ואם כן נראה שעיקר הנס הוא משום הניצחון וההצלה במלחמה ולא משום נס פך השמן.
אלא התשובה לשאלה הזו נמצאת בפרשתנו. כאשר הורד יוסף מצרימה ציינה התורה גם את הפרטים הקטנים: "וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה" (לז, כה). ואמרו חז"ל במדרש (ילקו"ש סי' קמב): שדרכם של ישמעאלים להיות טעונים עורות ועטרן שריחם רע, ואילו כאן זימן הקב"ה ליוסף הצדיק שקים מלאים בשמים כדי להנעים לו את הדרך למצרים.
הג"ר חיים מקשה בשנית, לכאורה הדברים תמוהים, בשעה קשה שכזו של חושך ואפילה שיוסף יורד למצרים מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, זה מה שחשוב לפניו? זאת ועוד, מצרים הייתה ערוות הארץ, מקום מ"ט שערי טומאה, ומעולם לא ברח ממנה עבד, כך שיוסף מבין שהוא הולך לשם לעולם, וכי יש בדבר זוטר שכזה כדי להנעים ליוסף את הדרך או להסב לו מעט קורת רוח בירידתו מצרימה?
משיב הג"ר חיים אכן בראיה שטחית קשה ההבנה, אך כשנתבונן ונעמיק בדבר נבין שדבר גדול הוא ריח הבשמים, שבשעה שיוסף הצדיק יורד למצרים ניתן רק לתאר שרוחו מדוכדכת ותחושותיו קשות, ועלול הוא להתייאש שננטש ונעזב מאביו ואחיו, והקב"ה מעלים עינו ממנו לגמרי, והרי הוא אבוד ונשכח, או אז נשלח לפניו אות וסימן מהשמים שה' עמו ומשגיח עליו ואל לו לאבד ביטחונו בה' יתברך. מהות הנס אינה רק כדי למנוע ריח רע, אלא כדי ולהאיר לו פנים ושיידע שאף במצב הקשה הזה, הוא אינו נעזב וה' עמו ואוהבו, והכל לטובה.
וכעת עפ"י זה מובן, מהות הנס היא הארת פנים ונשיקה מאב לבנו, גילוי חיבה ואהבה של ה' לעם ישראל. וזוהי חשיבות נס פך השמן, שניצחון המלחמה הוא כדבר הכרחי שעל האב לדאוג לבניו, להגן עליהם ולהצילם מהמבקשים את נפשם, אך נס פך השמן הוא המותרות לעומת הניסים שנעשו להצלתם, שיש בנס זה גילוי חיבה והארת פנים מיוחדת לה זכו עם ישראל, ולכן קבעו רבותינו לדורות שיהיו הימים הללו זכר נס פך השמן, ימי שמחה והלל.
ויש בכך כדי ללמדנו שאל לנו להתייאש כלל מרחמי ה', אמת כי פעמים חיינו נראים קשים מתמיד, קושי הפרנסה מחניק הוא, גם חינוך ילדינו לא פשוט כלל, בעיות בריאותיות מלוות את האדם, ודוקא עכשיו נפנים את אשר אירע ליוסף הצדיק לאחר שמלאו ימיו בבית האסורים נאמר: "ויריצוהו מן הבור". לכל בעיה יש סוף, ומיד כשהגיע זמנה להעלם מיד חולפת היא כלעומת שבאה, וכפי שקרה גם בנס חנוכה. אז אל יאוש!
חנוכה – על ניסך שבכל יום עמנו – עוד מאמרים לחנוכה
