ספר תורה ה"מהודר" ביותר
סיפר הרה"ג רבי גואל אלקריף שליט"א הבה ונראה מה רב כוחה של מילה טובה לזולת. היה בחור ישיבה אחד שמתגורר בצפון הארץ ובן למשפחה המונה ארבעה עשר ילדים בלי עין הרע, באופן טבעי היחס של ההורים לילדיהם התחלק לארבעה עשר חלקים, ולא תמיד סיפק את היחס החם והאוהב. במשפחה הזו כל הילדים יצאו מוצלחים הבנים היו אברכים דיינים ורמי"ם בישיבות הקדושות.
הבחור הצעיר לא היה מוצלח במיוחד כאחיו הגדולים, הוא התקשה בלימודים ואט אט איבד חשק ללמוד בישיבה, הוא היה מגיע לבית המדרש רק כי אלו דרישות הישיבה. בנוסף כשכל חבריו לישיבה ישבו ליד הגמרות וניגנו את אמריה בהתלהבות, הוא חש תחושת תסכול של אי שייכות נוראה.
הכל החל לפני כשנתיים עם פרוץ נגיף הקורונה בעולם, שרר פחד ואימה אנשים חששו לצאת מהבתים וכל מסגרות הלימודים התצמצמו. גם בישיבה החלו ללמוד במתכונת של קפסולות נפרדות למספר מצומצם של תלמידים. חלק מהבחורים בחרו להשאר וללמוד בבית המדרש שבקרבת בתיהם, והיו פשוט שלא הגיעו לישיבה מחמת הפחד והדאגה של הוריהם.
כך או כך הישיבה נתדלדלה ונותרו בה רק כמחצית מתלמידי הישיבה. ערב אחד לאחר תפילת ערבית וסדר הלימוד בישיבה, ישב הבחור בחדרו וחשב עמוקות על מצבו הרוחני שאין טעם להשאר בישיבה מאחר ואינו לומד. ולכן החליט שעליו לעזוב את הישיבה ולחפש עבודה ולהתחיל בחיים חדשים.
למחרת בבוקר לאחר תפילת שחרית בישיבה כשבמוחו מתבשל הרעיון הזדוני של היצר הרע לשבור את הבחור ולהביאו לידי יאוש. עשה הבחור את דרכו אל המינימרקט השכונתי שבקרבת הישיבה, מיד עם כניסתו למינימרקט פנה אליו המוכר שמעבר לדלפק שנראה יהודי המתחזק בשמירת התורה והמצוות ואמר לו: "איזה אור של תורה זורח ממך, אתה מאיר כולך בכל החנות! קח לך ממה שתכננת לקנות ותוסיף עוד שלושה מוצרים מהחנות הכל על חשבוני בשמחה". הבחור עשה כדבריו והודה לו, והמוכר השיבו: "אתה מודה לי? אני מודה לך שלקחת ממני, זו זכות לסייע ולתמוך בתלמיד ישיבה כמוך המלא בתורה".
הבחור יצא מהמינימרקט כשכולו נפעם, מילותיו של המוכר הדהדו באוזניו: "איזה אור של תורה זורח ממך". וחשב לעצמו תראה איך אתה נראה בחוץ ואיך מתייחסים אליך אלו שלא זכו ללמוד תורה כל היום. הוא חזר לישיבה וגמר אומר בליבו שהוא ישאר ללמוד בישיבה ויאזור אומץ בכל כוחו להצליח במשימה החשובה. הוא התחיל ללמוד בהתמדה רבה וביגיעה עד שחזר אליו טעם מתיקות התורה. במשך כמה חודשים הוא עשה חיל בלימודו עד שהגיע בין הזמנים של חודש אב.
טרם חזרת הבחורים לביתם, הודיעה הנהלת הישיבה כי על הבחורים להגיע בראש חודש אלול עד השעה ארבע אחר הצהריים כדי לשבץ את הבחורים בקפסולות מסודרות ומוכנות מראש, בחור שיגיע לאחר מכן לא יורשה להכנס לבנין הישיבה. כל בחורי הישיבה חזרו לבתיהם כדי לנוח במעט ולאגור כח לקראת זמן אלול הקרב ובא. כמה ימים לפני החזרה לישיבה ישב הבחור וכתב מכתב תודה למוכר המינימרקט שבזכותו נשאר ללמוד בישיבה. הוא ישב בשעת לילה מאוחרת ופתח את ליבו במכתב מרגש במיוחד במילות הערכה ותודה על מילותיו החמות.
בערב ראש חודש אלול הגיע הבחור לאזור הישיבה הוא ביקש להעניק את המכתב למוכר המינימרקט לפני שיכנס לבנין הישיבה. כבר מרחוק הוא הבחין במודעת אבל הדבוקה בדלת הכניסה למינימרקט, אך מאחר והוא לא ידע את שמו של המוכר הוא שאל את העוברים ושבים: "האם אביו של מוכר המינימרקט נפטר?", והם השיבוהו: "לא אביו נפטר אלא המוכר בעצמו נפטר". הוא הזדעזע ונותר המום ומלמל לעצמו: "הוא היה בחור צעיר".
תוך כדי שהוא מנסה להקל את הבשורה הקשה, מגיע לעברו איש התחזוקה של הישיבה והזכיר לו כי הנהלת הישיבה הודיעה שמי שיגיע לישיבה לאחר השעה ארבע לא יורשה להכנס לבנין ישיבה, וכדאי לו למהר לישיבה כי בעוד כמה דקות בודדות תגיע השעה ארבע.
הבחור סיפר לו שהוא כתב מכתב למוכר המינימרקט והוא רוצה ללכת לנחם את האלמנה וילדיה ולהעניק להם את המכתב. איש התחזוקה אמר לו: "אני ילך למסור להם את המכתב, ואתה תלך לישיבה ואני יעדכן אותך בהמשך". הבחור הלך לישיבה והתחיל ללמוד בה כשהוא במתח לשמוע היאך הגיבו בני משפחתו של המוכר למכתבו המרגש.
בערב לאחר תפילת ערבית הגיע לישיבה איש התחזוקה ופיו מלא רגש. "תשמע", פתח האיש "הם התרגשו כל כך לקרוא את המכתב, האלמנה אספה סביבה את ילדיה הקטנים וקראה את המכתב בקול חנוק ובדמעות שליש בבכי קורע לב. כשסיימה לקרוא את המכתב גילתה את אשר חשבה בעת הלוויה".
הבחור שמע בקשב רב את מילותיו שהוסיף בשם האלמנה "בשעת הלוויה חשבתי כי כאות הערכה לבעלי אני אפתח את כל החסכונות שיש לנו ואשלם לסופר סת"ם שיכתוב ספר תורה מהודר לעילוי נשמתו של בעלי. אבל כעת אני משנה את החלטתי, אין צורך לכתוב ספר תורה לעילוי נשמתו. אני אמסגר את המכתב של הבחור ויתלה את התמונה בסלון הבית כדי שיראו ילדיו ויזכרו מי היה אביהם, איזו אהבת תורה פעימה בליבו. הבחור שבעלי עודד אותו הוא הספר תורה המהודר ביותר שיכולתי לבקש לעילוי נשמת בעלי". הבחור שמע והתרגש ומעיניו זלגו דמעות ומלמל "יש קונה עולמו במילה טובה".
